כפייה דתית

  • הרב יהודה עמיטל

כפייה דתית[1] / הרב יהודה עמיטל

לפרשת כי תבא

"אלה דברי הברית אשר ציווה ה' את משה לכרות את בנ"י ...". בפר' כי תבוא קוראים אנו על פרשת הקללות, המדברת על שכר ועונש. העונש הכבד מטיל עלינו אימה ופחד - יראת העונש.

ישנה דרך אחרת לעבודת ה' והיא יראת הרוממות. כיום קיימת בעיה, שאנשים לא מפחדים מהעונש, ויוצא לכאורה שכל פרשת הקללות, שהנה ברית בין עם ישראל לקב"ה, מאבדת את ערכה לגביהם, מה גם שיראת העונש היא עבודה על מנת לקבל פרס, שהיא הפחות רצויה. ונשאלת השאלה: מה משמעות הברית הזו שלא בהקשר לשכר ועונש?

הבחינה השניה של הברית הזו באה להראות לאדם ולהכניס לתודעתו שלכל דבר שהוא עושה ישנן תגובה והשפעה. אין סטטיות בעוה"ז: ישנה תסיסה תמידית. היתה פעם כת בודהיסטית בחו"ל שהיתה אנטי דתית מובהקת, וכדי להראות את מחאתם נגד הדתיים הם החליטו לעשות "נשף כל נדרי" ביוה"כ בשעת "כל נדרי", כדי להפגין את ההיפך מן הרצינות של אותו מעמד. רבונו של עולם, אם הם כ"כ נגד הדת, שיעזבו אותה לשלום ולא יתייחסו אליה! הרי לטענתם היא אינה ראוייה אפילו להתייחסות. ישנה כאן תופעה של עצבנות. הברית שהקב"ה כרת עם עם ישראל לא נותנת להם מנוחה, הם חייבים להלחם נגדה, היא אינה נותנת להם שקט נפשי ...

ברב-שיח אחד, בו הועלה הנושא של חילונים המוחים נגד כפיה דתית, אמר מישהו, שישנם שני מושגים: "שאבעס גוי" ו"שאבעס יהודי" (= יהודי של שבת). יש יהודי שיש לו בעיה בשבת, ולכן הוא קורא לגוי שיעזור לו. אבל ישנם יהודים שיש להם בעיה עם השבת או עם הדת בכלל, ועל כן הם משאירים להם פינה של יהדות: לא עובדים בשבת, מקדשים או הולכים לבית הכנסת. אחרים מוצאים זאת בתחומים אחרים: חתונה יהודית, בר מצווה, ברית מילה. פעם היו הנשים היולדות נמצאות בביה"ח עשרה ימים לאחר הלידה, והיה הסכם בין המפד"ל להסתדרות שכל בן שנולד - ימול. בתקופה מסוימת כשצמצמו את תקופת השהות בביה"ח, פחדה המפד"ל שיהיו ילדים שלא ימולו- אך הוכח ההיפך: כל משפחה דואגת לכך שהבן ימול, ואם לא יעשו זאת - זה יגרום בעיות אח"כ. היו תקופות בממשלה שהיה רוב לחילונים. מדוע הם לא ביטלו את הכפיה הדתית? - כי ליהודים שאינם שומרי תורה נח שתהיה כפיה דתית, שתשאר הפינה של היהדות, ושלא יצטרכו לקיים מרצונם אלא שיכפו אותם - כך מצפונם שקט.

זוהי הברית שכורת הקב"ה עם ישראל, שנרגיש את התסיסה הזאת שמכניסה בנו אי-נוחות, או שנקיים את התורה או שנלחם נגדה - אבל להשאירה בפינה בשקט ובאדישות, לעולם לא נוכל ...!

 
 

[1] השיחה לא עברה את בקורת הרב.