כפרה וטהרה ביום הכיפורים

  • הרב ברוך וינטרוב
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

שבועות דף יג – כפרה וטהרה ביום הכיפורים

נחלקו רבי וחכמים אם העומד במרדו מתכפר ביום הכיפורים:

"דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו – אין יום הכפורים מכפר" (יג ע"א).

הנראה מלשונו של רבי, כי לא בלבד שאין יום הכיפורים מכפר על שלוש העבֵרות הללו במי שלא שב, אלא שאין הוא מכפר גם על כל שאר עברותיו. מה נשתנו עברות הללו, שאין העובר עליהן מתכפר כלל אם עמד במרדו? כדי להסביר זאת, עלינו לעיין מעט במחלוקת רבי וחכמים.

בהמשך הסוגיה רב יוסף מוכיח שרבי יהודה סבר כחכמים, שהעומד במרדו אינו מתכפר, מברייתא בספרא, וסתם ספרא – רבי יהודה. הגמרא מקשה על רב יוסף מסתם ספרא אחר:

"יכול לא יהא יום הכיפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה, לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה – מנין? תלמוד לומר: 'יום כפורים הוא' (ויקרא כ"ג, כח) – מכל מקום".

הרי שאפילו המזלזל ביום הכיפורים עצמו ועובר על מצוותיו מתכפר!

התוספות על אתר מקשים קושיה פשוטה:

"תימה, דלמא לעולם בעשה תשובה איירי".

זאת אומרת: שמא לא נתכוון הספרא מעולם לחדש שיום הכיפורים מכפר גם ללא תשובה, וכל עצמו לא בא אלא לומר כי העושה תשובה מתכפר אפילו אינו מכבד את יום הכיפורים גופו!

ותירץ הרמב"ן, שאם יום הכיפורים מכפר רק לשבים, מותנית כפרתו בהודאה בקדושת היום. הוא משווה זאת לחטאות ואשמות, שמכפרים רק לשבים מן העבֵרה, אך לא אם ביעטו בקרבן ובכפרתו (דהיינו ששבים מן העברה, אך אינם רוצים להתכפר בקרבן) (כריתות ז ע"א). מכאן מסיק הרמב"ן שאם יום הכיפורים מכפר אף למבעטים בו, אות הוא שמכפר אף לשאינם שבים.

ודבריו צריכים ביאור: מדוע כפרת השבים תלויה ברצון להתכפר על ידי מכפר מסוים, ואילו כפרה המועילה גם לשאינם שבים אינה צריכה לרצון זה?

בתשובת הדבר נראה שיש לחלק בין שני מסלולים, שניתן לכנותם בהשאלה 'כפרה' ו'טהרה'. כפרה היא תהליך שעושה האדם – הוא חוזר בתשובה ו'משלם' על חטאו, ודברים אלו צריכים להיעשות מרצון. טהרה, לעומת זאת, היא מחוץ לכוחו של האדם: יכול אדם להיכנס למקווה באונס – הריהו טהור, בין שרצה בכך בין שלא רצה בכך.

אם כן, מחלוקת רבי וחכמים יסודה בשאלה כיצד יש לראות את יום הכיפורים. לדעת חכמים, יום הכיפורים הוא יום של כפרה; לכן כמו כפרת הקרבנות, גם כפרת יום הכיפורים מותנית במעורבות פעילה של האדם – חזרה בתשובה ורצון להתכפר ביום ובעבודותיו. לפי חכמים, סגולתו המיוחדת של יום הכיפורים היא שבאותו יום ה' קרוב לכל קוראיו, והתשובה קרובה להתקבל, אך אין הוא מכפר בלא תשובה. רבי, לעומתם, רואה ביום הכיפורים יום של טהרה, כעין מקווה. לפיכך הנכנס ליום הכיפורים נטהר, לדעתו, מאליו, בין ששב בין שלא שב, בין רצה בכך בין לא רצה בכך.

כעת נוכל לשוב לעיין באותם שלושה שאין יום הכיפורים מכפר עליהם אפילו לדעת רבי. במשנה האחרונה במסכת יומא מובאים דבריו המפורסמים של רבי עקיבא:

"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים. שנאמר 'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם' (יחזקאל ל"ו, כה), ואומר 'מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'' (ירמיה י"ז, יג) – מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".

המקווה המטהר של יום הכיפורים הוא המפגש עם הקב"ה, ולמפגש המטהר הזה ניתן להגיע כמעט בכל מצב ומכל מצב. יוצאי הדופן היחידים הם מי שכלל אינם 'מתייצבים' למפגש: אלו שאינם מאמינים בקיום הבורא (פורק עול), אלו המזלזלים בהתגלות ה' (מגלה פנים בתורה שלא כהלכה) ואלו שאינם רוצים בה (מפרי ברית בבשר). כל שאר ישראל, אפילו אינם שבים מחטאיהם, ואפילו אינם מכבדים את יום הכיפורים עצמו ואינם מצפים להיוושע בו – זוכים ביום זה למפגש עם הקב"ה, המטהר אותם, לדעת רבי, מכל חטאותם.

הרב ברוך וינטרוב