כפרת קרבנות היום

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

דף ס – סדר העבודות

במשנה (ס ע"א) נאמר:

כל מעשה יום הכפורים האמור - על הסדר. אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה כלום.

כלומר, רצף העבודות המתואר בפרשת אחרי מות הינו בעל משמעות הלכתית, ולא אוסף של עבודות שאפשר לבצען גם בסדר אחר. כך מבואר גם בספרא (אחרי מות סוף פרק ח):

מנין שכל הפרשה על הסדר? שנאמר ויעש כאשר צוה ה' את משה.

מהי משמעותו של דין זה? מדוע יש לבצע את העבודות לפי הסדר? שתי הבנות שונות של דין הסדר עולות מדברי הגמרא במסכת סנהדרין (מט ע"ב):

אמר רב הונא: כל מקום ששנו חכמים דרך מניין - אין מוקדם ומאוחר, חוץ משבעה סמנין...
רב פפא אמר: אף סדר יומא. דתנן: כל מעשה יום הכפורים האמורים - על הסדר, אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה ולא כלום.
ואידך: ההוא חומרא בעלמא.

בגמרא מבואר שרב פפא משווה עקרונית בין דין הסדר בעבודות יום הכיפורים לסדר נתינת הסימנים בכיבוס הכתם, ואילו רב הונא סבור שסדר יום הכיפורים הוא "חומרא בעלמא". רש"י על אתר מסביר שלדעת רב הונא "חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום, שאם שינה בסידרו – פסול". כלומר, יש דין כללי שנאמר ביום הכיפורים שמחייב לעשות את עבודותיו כסדרן. לעומת זאת נראה שרב פפא משווה דין זה לסדר הכיבוס בסימנים "שצורכו וכוחו של כל אחד ואחד גורם לו ליקדם", היינו שמדובר בדין בכל עבודה ועבודה שיכולה להיעשות דווקא אחרי קודמותיה בכדי להשיג את האפקט הרצוי.

במשנה בסוגייתנו מבואר שמעשה שהוקדם לחבירו נפסל, וכאילו "לא עשה כלום", ומשמע שלא מדובר בחובת סדר כללית אלא בדין הקיים בכל עבודה ועבודה. ועדיין יש לשאול: מדוע עבודה שנעשתה לפני עבודה אחרת נפסלה? על כך אפשר להשיב בשתי דרכים:

א. העבודה הראשונה יוצרת הכנה מסוימת שרק על גביה יכולה העבודה השנייה לחול.

ב. יש חובה לבצע את העבודה הראשונה, ואם הכהן מקדים את העבודה השנייה הוא נחשב כ"מעביר על המצוות" ועבודתו נפסלת.

נראה שחקירה זו יכולה לבאר מחלוקת הראשונים מרכזית בסוגייתנו. בגמרא (ס ע"א) מבואר שהסדר מעכב דווקא בעבודות הנעשות בבגדי לבן (ולר' יהודה דווקא בפנים). ונחלקו הראשונים למה הכוונה: האם העבודה שהוקדמה היא בבגדי לבן, או דווקא העבודה שנדחתה?

לדעת הרמב"ם (עבודת יום הכיפורים ה, ב), העבודה נפסלת כאשר העבודה שהוקדמה היא עבודה בבגדי לבן. נראה שאת דבריו יש להבין כאפשרות א', היינו שהעבודה הראשונה בסדר יוצרת תשתית שרק על גביה יכולה העבודה השנייה לחול. אמנם 'רגישות' זו קיימת דווקא בעבודות הנעשות בבגדי לבן, ומשום כך דווקא עבודה כזו שנעשתה לפני שהונחה התשתית עבורה – נפסלת.

לדעת רש"י , (ס ע"א ד"ה בבגדי), לעומת זאת, דווקא כאשר העבודה שנדחתה היא בבגדי לבן, נפסלה העבודה שהוקדמה (אפילו אם היא בבגדי זהב). מדבריו אפשר להבין כאפשרות ב', שהפגם הוא בכך שהתעלמו מן העבודה שהייתה צריכה להיות ראשונה, והתעלמות זאת מעכבת דווקא כשהעבודה שנדחתה היא עבודה בבגדי לבן.

דעות אחרות בראשונים הן ששתי העבודות צריכות להיות בבגדי לבן, או לחלופין שרק אחת מהן (ואין זה משנה איזו) צריכה להיות בבגדים אלו. מדעות אלו אפשר להבין שמדובר בדין כללי שמחייב סדר בעבודת היום, כדעת רב הונא בגמרא בסנהדרין הנ"ל, וממילא אין הבדל בין העבודה שהוקדמה לעבודה שנדחתה.

הרב אברהם סתיו