כריתות דף ו – פיטום הקטורת

הגמרא מביאה את הברייתא הידועה בעניין סדר פיטום הקטורת. בסיומה של הברייתא נאמר:

"חיסר אחת מכל סממניה – חייב מיתה".

בביאורו של חיוב מיתה זה על החסרת אחד הסממנים נחלקו ראשונים. רש"י כאן כתב:

"חייב מיתה – כי עייל ביום הכיפורים... וכי מעייל קטרת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה".

לדעת רש"י, כאשר הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים, הוא מוכרח להתקין את הקטורת כהלכתה. קטורת שחסרים בה חלק מן הסממנים איננה קטורת, ועל כן היא פוסלת את כניסתו של הכהן להיכל, ובלשון רש"י: "ביאה ריקנית".

הרמב"ם (כלי המקדש ב, ח) פירש את הדברים באופן אחר:

לדעת הרמב"ם, המקטיר קטורת שלא על פי הסדר המפורש בתורה מקטיר, למעשה, קטורת זרה, וכידוע – הקטרת קטורת זרה היא איסור חמור ביותר, כפי שלמדנו ממעשה נדב ואביהוא.

הברייתא דפיטום הקטורת שולבה בסדר התפילה: במסגרת הקרבנות הנאמרים קודם תפילת שחרית, בחתימת תפילת שחרית, ולפי חלק מן הנוסחים אף בהקדמת תפילת מנחה. שילוב זה מהווה חלק מן החובה הכללית להזכיר את ענייני הקרבנות, השקולים כנגד הקרבתם כאשר המקדש בחורבנו. כמו כן, בעלי הסוד והקבלה ייחסו לפרשיית הקטורת חשיבות מיוחדת, והאריז"ל הורה להקפיד על אמירת פיטום הקטורת בשלושת פרקי התפילה: שחרית תחילה וסוף, וקודם מנחה. כך, למשל, הסביר במשנה ברורה (סימן קלב ס"ק יד; וראה אריכות בנושא זה ובמקורותיו בספר הזוהר בכף החיים כאן, ס"ק ח"י):

על רקע מחלוקת רש"י והרמב"ם דלעיל, מצאנו דיון מעניין בין הפוסקים. כבר בטור (אורח חיים קלג) ובראשונים שקדמו לו נזכר המנהג לקרוא את פרשיית פיטום הקטורת. הבית יוסף מזכיר את דעתו של מהר"י אבוהב, שהזהיר אזהרה חמורה הנוגעת למנהג זה, ומבוססת על הנאמר בסוגייתנו:

"כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שאין לומר פיטום הקטורת אלא מתוך הכתב שמא יחסר אחד מהסמנים ויהא חייב מיתה בקריאה כמו בהקטרה. ואולי שמזה הטעם אין אומרים אותו במקצת מקומות".

הבית יוסף התפלא על חשש מחודש זה, שמא החסרת קריאת אחד הסממנים תוביל לחיוב מיתה, וטען שתי טענות:

א. לדעת רש"י האיסור בהחסרת אחד הסממנים נוגע דווקא לכהן גדול הנכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים, ולא לכל אדם ובכל יום בשנה.

ב. אף לדעת הרמב"ם, הרואה בהחסרת סימן אחד איסור מצד קטורת זרה, הרי זה דווקא בנוגע להקטרה בפועל, ולא ביחס לאמירה, שהיא חלק מסדר התפילה. לשון אחרת, הבית יוסף טוען שאף שיש עניין גדול בקריאת סדר הקרבנות, והקדוש ברוך הוא מעלה על הקורא כאילו זכה להקריב את הקרבנות בפועל, אין להפריז בערכה של קריאה גרידא, ובוודאי לא לראות בה הקטרה חסרה המחייבת מיתה.

למרות הסתייגותו הנחרצת של הבית יוסף, כתב הרמ"א (אורח חיים קלב, ב):

"יש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב, ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג אחד מסממנים, ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה; ולכן נהגו שלא לאומרו בחול, שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג".

ואמנם, עד היום נהוג בקהילות אשכנזיות רבות בחו"ל לומר אין כא-להינו ופיטום הקטורת רק בשבת. עם זאת, מנהג הספרדים וכלל יושבי ארץ ישראל לומר פיטום הקטורת בכל יום, כדעת הבית יוסף, וכפי שפסקו להלכה רבים מן האחרונים (הפרי חדש, המשנה ברורה ועוד). אמנם, רבים נוהגים – וגם לכך שורשים בחוכמת הנסתר – להקפיד על אמירת פיטום הקטורת מתוך הכתב, ויש מהדרין לקוראה מתוך קלף הנכתב כהלכות סת"ם.