כריתות דף טו – גופים מוחלקים

  • הרב אברהם סתיו
במשנה (טו ע"א) נאמר שאדם שבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. מקור הדין הובא בגמ' לעיל (ב ע"ב):
"'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב' – לחלק על כל אשה ואשה".
בסוגייתנו מבואר שדין זה הינו דוגמא לדין "גופין מוחלקין", שעניינו הוא שכאשר נעשה האיסור בגופים שונים חייבים על כל גוף וגוף גם אם היה רק העלם אחד. בהסבר הכלל שגופים מחלקים אפשר להציע כמה הבנות, אך כדי לחדד את הדברים נציג כאן שתיים מהן:
א. חילוק פעולות. העובדה שעבירה מתבצעת בשני גופים שונים גורמת לכך שהיא תוגדר כשני מעשי עבירה נפרדים.
ב. חילוק מחייבים. בלי קשר למעשה האדם, שני גופים מהווים שני מחייבים נפרדים ולמעשה מדובר בשתי עבירות שונות.
אפשר לחדד חקירה זו בעזרת נפקא מינא שמובאת במנחת חינוך. המנחת חינוך (רצח) הסתפק בדינו של מי שאוכל בפעולה אחת שני איברים מן החי של שתי בהמות שונות. נראה שביסוד הספק עומדת השאלה האם שני גופים מהווים שני מחייבים שונים ללא קשר לפעולה, או שמא מחלקים את החיובים רק כאשר הם גורמים לחילוק מעשה העבירה לשניים.
ייתכן ששאלה זו היא שעומדת בבסיס ספקו של רבי עקיבא במשנה שבהמשך הסוגיה (טו ע"ב):
"אמר ר"ש: לא כך שאלו ר' עקיבא, אלא באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו? חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת?
אמרו לו: לא שמענו".
הראשונים כבר עמדו על כך שלכאורה ניתן לפשוט את ספקו של רבי עקיבא מן המשנה הקודמת, שמחייבת את הבא על חמש נשים נדות, שהרי גם בהמות הם גופים מוחלקים! תשובתם של התוספות (ד"ה האוכל) לשאלה זו היא שאולי דווקא נשים נדות, שגם הן מצוּווֹת, נחשבות כגופים מוחלקים, ולא בהמות. לפי דברי התוספות נראה שספקו של רבי עקיבא הוא בשאלה שהעלינו לעיל: האם דין גופים מוחלקים הוא דין של חילוק טכני של מעשה העבירה (ואז אין הבדל בין נשים לבהמות) או שהוא חילוק מהותי של מחייבים שונים (ואז ייתכן שדווקא נשים שונות נחשבות כמחייבים שונים).
בהמשך המשנה פושט רבי יהושע את ספקו של ר"ע:
"אמר רבי יהושע: שמעתי, באוכל מזבח אחד מה' תמחויין בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת".
לדעת רבי יהושע גם זבח אחד שמחולק לחמישה תמחויים מחלק את החיובים. מדבריו נראה בבירור שגופים מחלקים לא משום שהם מהווים מחייבים שונים אלא רק משום שהם מחלקים את מעשה העבירה. אמנם, ייתכן שגם לדעת רבי יהושע יש שני דינים בכלל שגופים מחלקים. הדין שגופים מחלקים קיים ללא כל קשר לאופי השגגה של האדם, אך במקרה של תמחויים ייתכן שאין זה כך. מדברי התוספות בשבת (סח ע"ב ד"ה וחייב) עולה שגם לדעת ר' יהושע תמחויים מחלקים דווקא כאשר נעלמה מן האדם זהותו של האיסור, אך לא כאשר נעלם מן האדם עצם קיומו של איסור זה. (כך דייק מדבריו הצפנת פענח, הל' מתנות עניים, עמ' 105) לאור חילוק זה ניתן להבין שיש שני דינים של גופים מוחלקים:
א. מחייבים שונים מהותית, שמחלקים את החיוב בלי קשר לאופי השגגה.
ב. חילוק טכני של מעשה העבירה, שמפצל את החיוב רק כאשר השגגה הייתה ביחס לזהות האיסור.