כתובות דף ג – 'דאיכא צנועות דמסרן נפשיה'

  • הרב ירון בן צבי

הברייתא בה עוסקת סוגייתנו השתמשה בלשון 'סכנה' כסיבה לכך שנהגו העם לכנוס את הבתולות ביום שלישי ולא ביום רביעי כפי תקנתם של חכמים. ההסבר של הגמרא לכך שמדובר בסכנה ולא באונס הוא שיש נשים צנועות שהיו מוסרות את נפשן למיתה ולא מסכימות שההגמון יבעל אותן (שהיו טועות לחשוב כי בעילה זו – האונס שלהן על ידי ההגמון תאסור אותן לבעליהן):

"מר רבה דאמרי בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה האי סכנה אונס הוא משום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה; ולידרוש להו דאונס שרי איכא פרוצות ואיכא נמי כהנות וליעקריה גזירה עבידא דבטלא ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן"

על פניו, לא מובן מדוע נשים אלו נקראות 'צנועות'. נראה היה שנכון יותר לקרוא לנשים אלו בורות, שכן הן מוסרות את נפשן על דבר שאין להן לעשות זאת. נסביר: מקובל בידנו שעל אדם למסור את נפשו על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ובנוסף גם על כפייה לעבור על איסורים בפומבי. לגבי עבירות שאין הן נעשות בפני ציבור נחלקו הראשונים – כולם מסכימים כי אדם רשאי לא למסור את נפשו, אך חלוקים בשאלה האם יתכן ואסור לאדם למסור את נפשו.

רבנו אשר (טור יו"ד קנז) כתב שבעבירות שבצינעא 'אם ירצה' יעבור ואל יהרג; כלומר הוא סובר שאדם רשאי לההירג בכדי לא לעבור עבירה בדרך זו. הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה, ב) כתב שאסור לאדם למסור את נפשו אלא רק על שלושת העבירות.

ראיות לסברת הטור והרמב"ם ניתן למצוא בהתאמה בש"ס. נראה לכאורה שמסוגייתנו ניתן להביא ראיה לשיטת רבנו אשר כנגד הרמב"ם, אולם יתכן לומר אחרת – שהראיה כאן היא לשיטת הרמב"ם, אם באופן תיאורטי היינו מקבלים את דברי הגמרא שיש לדרוש ברבים שהדין שאשה שנאנסה מותרת לבעלה, מדובר בנשים צנועות – לא בורות, הסיבה שהן לא היו מקשיבות לדברי חכמים היא משום הרצון שלהן לעבור עבירה לשמה ולמסור נפשן על קידוש השם.

 

 

הרב ירון בן צבי