כתובות דף ד – חג של החתן והכלה

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מבואר שכוונת האונס בברייתא היא שכאשר כל הסידורים מוכנים לסעודת הנישואין ומת 'אביו של חתן או אמה של כלה', לא דוחים את הנישואין עד לאחר הקבורה והשבעה אלא מכניסין את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה. ולאחר שמקיימים בעילת מצווה, החתן פורש והכלה פורשים זה מזה.

אמנם חכמים התירו לדחות קבורה בכדי שיהיה מותר לערוך את הנישואין ולא להפסיד את שהכינו לסעודה, אבל עדיין יש לשאול: מהי הסיבה להתיר 'בעילת מצווה'?

הרב בצלאל אשכנזי (שיטה מקובצת) מסביר שתי סיבות:

א. משום שליום החתונה יש דין של חג, וכשם שאין אבלות באמצע הרגל כך גם לגבי יום החתונה. בכדי שיהיה שם של חג, לא מספיקה הכניסה לחופה אלא יש דרישת ביאה.

ב. מספיקה כניסה לחופה בכדי שיהיה שם של חג אך משום שיש שיטות שחופה שאינה ראויה לביאה פסולה, התירו זאת.

נראה לומר שיש חילוק בין הטעים לעיל: לפי הטעם הראשון יש הכרח בביאה עצמה על מנת שיהיה שם חג על החתן והכלה. לפי הטעם השני די שתהיה אפשרות של ביאה קיימת ובכך יש על החתן והכלה שם של חג.

 

הרב ירון בן צבי