כתובות דף ז - ברכות נישואין בעשרה

  • הרב אביהוד שורץ

נאמר בגמרא בדף ז' ע"ב:

"גופא: אמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן, תנא: מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר: 'ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה' (רות ד, ב). ורבי אבהו אמר מהכא: 'במקהלות ברכו א-להים ה' ממקור ישראל' (תהלים סח, כז)".

קל להבחין בהבדל שבין שני המקורות. המקור הראשון עוסק בנישואי רות ובועז, אך מתמקד במימד המשפטי הקיים בנישואים אלה, מעין "עדות לקיום הדבר". המקור השני, לעומתו, עוסק במקהלה השרה ומזמרת, כחלק ממצות השמחה. נראה כי הבדל זה משקף שתי הבנות בצורך בעשרה אנשים בברכת הנישואין.

הנישואין הם אירוע משמח ומיוחד ברמה האישית, ואולם ללא ספק מדובר גם באירוע לאומי או לכל הפחות ציבורי. הנושא אישה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים. הזוג הצעיר יתרום בעז"ה לבניינו ולהמשכיותו של עם ישראל, ועל כן כאמור יש לראות בכך אירוע לאומי וכלל ישראלי. במקומות שונים למדנו על כך שעשרה אנשים מישראל מהווים ייצוג של האומה כולה, וכך יש לראות את הצורך בעשרה בברכת נישואין.

במקביל, היבט אחר של הנישואין והגירושין הוא ההיבט המשפטי-איסורי. על כן, סביר לומר שהיות ולקידושין ולנישואין יש משמעויות איסוריות הנוגעות לציבור, חשוב ליידע על כך את הציבור; מעין "רישום נישואין" הנהוג כיום. אפשר, שזו כוונת הגמרא באומרה שעשרה הם "לפרסומי מילתא".

בד בבד, ניתן לראות את הצורך בעשרה אנשים כתוספת לשמחה ולחגיגה. אינה דומה שמחה פרטית לשמחה ברוב עם, ועל כן חשוב לומר את הברכה באסיפה ובהתכנסות. רש"י להלן בסוגיה אף ידגיש, שברכת "שהכל ברא לכבודו" היא על עצם אסיפת העם והקהל.

להבנות השונות של ברכת הנישואין עשויות להיות השלכות, ונזכיר שתיים מהן:

א.  הרמב"ם (אישות, י' ה') פסק:

"ואין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין וחתן מן המנין".

נראה, שאם יש צורך במניין במובנו ההלכתי, כמייצג את כנסת ישראל וכו', אכן הדרישה לגדולים ובני חורין היא לעיכובא. ברם, בכל הנוגע למצות השמחה, היה מקום לומר שגם נשים או קטנים יצטרפו, שכן סוף סוף אף הם מרבים בשמחה! כדרך שלדעת פוסקים רבים אישה היא "פנים חדשות" לעניין תוספת השמחה, כך יכולה הייתה להצטרף גם למניין עשרה. כאמור, הרמב"ם אינו פוסק כך, והשולחן ערוך (אבן העזר, ס"ב ד') מעתיק את לשונו ועל כן נקבע להלכה שיש צורך במניין של עשרה גברים.

ב. הרשב"א (שו"ת הרשב"א, סימן א' אלף ק"ז) נשאל כיצד לנהוג בחופה ובשבע ברכות בעיר שאין בה מניין גברים. תשובתו של הרשב"א קצרה: "ברכת חתנים אינה בפחות מעשרה". יש מן האחרונים שהסיקו מדבריו, שבמקום שבו אין עשרה אנשים אי אפשר לקיים נישואין, שכן כלה בלא ברכה ובלא חופה אסורה לבעלה. מאידך, בתרומת הדשן (ב', ק"מ; וראה בבית יוסף אבן העזר, ס"ב) הבהיר, שאמנם חשוב לברך בעשרה, אך במקום שאין בו עשרה גברים, בוודאי ניתן לקיים חופות גם בלעדיהם, ויימנעו ולא יברכו.

גם כאן ניתן לפרש, שאם העשרה נחוצים כחלק מהותי מקיום הדבר וממשמעות הטקס, אכן היה מקום להגיע למסקנה הקיצונית שלפיה בהעדר עשרה גברים אי אפשר לקיים חופות. אם העשרה נחוצים כתוספת שמחה, הרי שניתן לקיים חופה גם בלעדיהם, אף אם לא יברכו את ברכות הנישואין.

 

הרב אביהוד שורץ