דילוג לתוכן העיקרי

כתובות | דף יז | אי דמיין עלייכו ככשורא

מהפסוק "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ..." למדו חז"ל: "בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל העריות שבתורה". אם כן, לבן מותר להתייחד עם אמו, ואין בכך חשש עבירה. כך עולה גם מן הסיפור במסכת סנהדרין (קג ע"ב) על אמון מלך יהודה, שאומנם בא על אמו אך לא היה זה מתוך תאווה אלא כדי להכעיס את קונו:

"אמון בא על אמו... אמרה לו אמו: כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו? אמר לה: כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי?".

אולם האם מדובר דווקא באם שילדה אותו, או שמא מדובר בכל אישה שגידלה תינוק, אף שאינה אמו הביולוגית? כדי לברר זאת נבחן שתי סברות אפשריות:

  • אם ובנה לא יחטאו, משום שזהו המצב הטבעי והבריא של אם ובנה, והדבר אמור דווקא באם ובבן אותו ילדה. יצרו של האדם אינו מתאווה אל אמו יולדתו. כך נראה מדבריו של המאירי – "שהאם עם בנה והבת עם האב אינם בכלל איסור ייחוד... שאין היצר תוקף באלו" (קידושין פ ע"ב).
  • מתוך ההרגל ומערכת היחסים שבין ההורה לילדו אין הם מתאווים זה לזו, כפי שעולה מדברי ה'לבוש' (אבן העזר, כב ע"א): "הבן מותר להתייחד עם אמו, שאין דרכה לבוא עמו לידי הרגל עברה, והוא הדין האב עם בתו". אפשר שהדבר תלוי בגיל שבו החל הקשר בין האם לבנה – בקטנותו, לפני שהיצר מתעורר.

לפי הסברה הראשונה מותר לאדם שלא גדל עם אמו הביולוגית להתייחד עימה, אך לאם חורגת ולבנה המאומץ אסור להתייחד, ואילו לפי הסברה השנייה, הקובעת כי ההיתר מבוסס על הרגל או על האופן שבו האדם תופס את המציאות, יהיה מותר לאדם שאומץ בקטנותו להתייחד עם אמו החורגת, אך אפשר שאסור לו להתייחד עם אמו הביולוגית.

בסוגייתנו מסופר על רב אחא, שכשהיה מסתתף בחתונה מרכיב על כתפיו את הכלה ורוקד כדי לחבבה על בעלה. חכמים שאלוהו אם הם רשאים לעשות כמותו, והוא ענה שהדבר מותר רק אם היא דומה בעיניהם כקורת עץ, שאין מהרהרין בה. רעיון דומה עולה מסוגיה נוספת (קידושין פב ע"א), שבה מסופר מסופר על רב אחא בר אבא, שקירב את בת בתו והכניס אותה תחת מעילו, והסביר זאת בכך שהוא סומך של שמואל, שאמר "הכל לשם שמיים". בעלי התוספות על אתר (ד"ה הכל) הבינו זאת הלכה למעשה, וכתבו:

"ועל זה אנו סומכים עכשיו שאנו משתמשים באשה".

מדברי התוספות עולה שכל אדם רשאי להשתמש באישה שתרחץ את ידיו, פניו ורגליו, בתנאי שהוא בטוח בעצמו שלא יבוא לידי איסור, אך הריטב"א שם ממתן את הדברים:

"אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו".

להלכה פסק השולחן ערוך (אבן העזר כא, ה) בצורה גורפת:

"אסור להשתמש באשה כלל".

לעומת זאת, הרמ"א דבק בשיטת התוספות:

"ויש אומרים דכל שאינו עושה דרך חבה, רק כוונתו לשם שמים, מותר. לכן נהגו להקל בדברים אלו".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)