כתובות דף כה – עדות על נשיאת כפיים.

  • הרב ירון בן צבי

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה האם מעלים אדם לכהונה לפי שנשא כפיו. לעיל (דף כד ע"א) למדנו שזר שנשא את כפיו על מנת לברך ברכת כהנים עובר על עשה; איסור זה הינו איסור מהתורה הנלמד מהפסוק "כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו, כג), אשר ממנו נלמד כי הכהנים דווקא הם שמברכים ולא אחרים.

אחת מהדרכים שאנו למדים שמעלים לכהונה היא נשיאת כפים בבבל, הסיבה לכך היא לפי שבבל היו בתי דין שבדקו אחר ייחסו של כל מי שטען שהוא כהן, ואם הוא לא היה כהן היו מפרישים אותו מנשיאת הכפיים. לכן, מי שמעידים עליו שנשא כפים בבל, משמעות העדות היא שהוא כהן.

הסברא העומדת מאחורי הליך זה היא שישנה חזקה שמי שלא כהן לא יעז לשאת את כפיו אלא אם כן הוא כהן. שאם הוא לא כהן, יתגלה הדבר על ידי ביתי הדין שבודקים את הייחוס של כל מי שטוען שהוא כהן. מכך אנו למדים שבמקום שבו אין בתי דין אלה, אדם לא יהיה מוחזק ככהן על פי נשיאת כפיים, שכן חזקה זו לא קיימת אלא רק כשיש בתי דין שבודקים את הייחוס ומונעים ממי שאינו כהן לשאת את כפיו