כתובות דף מה – דאישתני גופא אישתני קטלא

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מובאת ברייתא בה נאמר שבנוגע לנערה מאורסת שזינתה יש שלושה שינים שונים:

"תני שילא שלש מדות בנערה באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה. כלומר: ראו גידולים שגידלתם באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק למימרא דכל היכא דאישתני גופא אישתני קטלא"

נערה מאורסת שזינתה אך בגרה טרם שהעמידו אותה בדין על מעשה הזנות דינה במיתת חנק (ולא סקילה), זאת משום שזה היה הדין שהיה לה אילו הייתה מזנה בבגרותה. רש"י מסביר שסקילה נאמרה רק בנערה מאורסה ולא בבוגרת מאורסה ולכן ממיתים אותה במיתה הכתובה באשת איש שזינתה (חנק).

הגמרא דוחה את הראיה מ'מוציא שם רע' שיש דין סקילה גם בבוגרת משום שמדובר בחידוש שחידשה התורה. בדרך כלל, בכל מקום דאישתני גופא אישתני קטלא ולכן דינה של נערה זו היה צריך להיות בחנק כשם שדינה יהיה אחרי כניסתה לחופה ככל אשת איש; כך גם אם זינתה קודם שנכנסה לחופה היה לדון אותה בחנק משום שהשתנה דין המיתה שלה. חידוש התורה הוא שהדין שלה הוא בסקילה, ומחידוש לא לומדים.

דבריו של רבא על מוציא שם רע למעשה מוכיחים שחופה קונה אף באשה בעולה, שהרי היא זינתה קודם כניסתה לחופה:

"רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הוא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק ואילו מוציא שם רע בסקילה"

דברי רבא שונים מכפי שבעלי התוספות במסכת יומא מביאים (יג עמוד ב ד"ה לחדא) את דברי התלמוד הירושלמי בו נאמר שלאשה בעולה אין חופה ואילו רק בתולה מותר לכנוס לחופה בערב שבת ולבעול בשבת כי החופה כבר קנתה (שהרי הבעילה אינה חלק מהקנין).

אם דין הבבלי היה כדין הירושלמי אזי לא היה חידוש כלל בכך שחופה לא מועילה לבעולה (אלא רק ביאה מועילה),  כלומר, אין חידוש בכך שנערה המאורסה שנכנסה לחופה דינה בסקילה משום שהיא בעולה ומכך שחופתה לא קנתה לא השתנה הדין שלה, שהיא נשארה מאורסת ולא אשת איש ולכן לא השתנה דין ההמתה שלה.

 

הרב ירון בן צבי