כתובות דף מ – 'ולו תהיה לאשה'

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו אנו עוסקים בהבדלים הקיימים בין מפתה לאונס. בסוגיה, אנו למדים שאחד ההבדלים הוא שאנס לעולם אינו יכול לגרש את האשה הנאנסת, בניגוד למפתה. במסכת למדנו עד כה שבמקרה של אונס של נערה על ידי אדם, אין איסור במעשה האונס עצמו. (מסיבה זו נידונו במסכת מקרים בהם קיים איסור אשר נלווה לבעילה), והזכרנו אף את דברי הרמב"ם (ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שנה), אשר מנמק את היעדר האיסור על האונס נימוק פרגמטי. הזנות, מבהיר הרמב"ם, נאסרה משום שאם "...יהיה הענין בבחירה והסכמה ירבה זה ויתפשט בארץ" (שם), אך משום שהאונס הוא לא מצוי, הוא לא נאסר לכשעצמו.

הקושי באמור לעיל בולט - איך יתכן שאין איסור או לכל הפחות עונש במעשה פלילי זה?

אמנם בספר החינוך נאמר שהחובה לשאת את האנוסה היא בכדי 'לייסר הנבלים מן המעשה הרע הזה', אך עדיין מעט קשה להסתפק בענישה של האנס בדרך זו.

הרמב"ן (רמב"ן שמות פרק כב פסוק טו ד"ה ואמרו רבותינו) בפירושו לתורה כתב בעניין האונס:

"וכן דרך בני הגדולים לאנוס בנות הפחותים במעלה אשר אין להם כח כנגדם, ולכן אמר באונס ולו תהיה לאשה, על כרחו: ועל דעת רבותינו (כתובות לט ע"ב) גם שם בין היא בין אביה יכולין לעכב כי איננו הגון שיקחנה על כרחם, ויעשה עמה שתי רעות, ופעמים שתהיה נכבדת ממנו ולא יתכן שתתבזה בחטאו, והמשפט הישר שיהיו הנשואין בידה ולא בידו, שהוא ישאנה על כרחו שלא יהיו בנות ישראל הפקר לבעלי הזרוע".

הרמב"ן מדגיש שאם הנאנסת או אביה אינם מוכנים לכך שהאנס ישא אותה, היא לא תנשא לו  - זאת בכדי שלא יצא חוטא נשכר. כלומר, קביעת התורה שעל האנס לשאת עת הנאנסת הינה אפשרות ולא הכרח. יתכן להסביר זאת בכך שבעבר הנישואין היו הסכם של שידוכין ולא כפי שנהוג בימנו – מפאת מציאות זו, נישואין של הנאנסת בהחלט יכולים להיתפס כתיקון של האונס או לכל הפחות הסתרה של הבושה[1] (כפי שהיא עשויה הייתה להיתפס בחברה בימים עברו). למעשה אולי מדובר בדרך להחזיר לנאנסת חלק מהכבוד האבוד בכך שהחברה לא תדע את מה שעברה.

אם נקבל את דברי הרמב"ן, ונתייחס למבנה החברתי שהיה קיים ונסביר שעליו מדברת התורה אפשר שנוכל לקבל את הדברים בכך שהמטרה היא חינוך החברה ומניעת מעשי נבלה אלה. המטרה היא ללמוד את העקרונות ולא את דרך ההתמודדות - הענישה נגד העבריין דווקא; כעין מה שכתב רבי וידל די טולושא:

"וכן אמרה ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן והאישים (מגיד משנה הלכות שכנים פרק יד הלכה ה)".

הרב ירון בן צבי

 



[1] תפיסה חדשה זו שלמי שנאנסה אין מה להתבייש הינה חלק מהתפתחות החברה המודרנית