כתובות דף נב – מזונות ופרנסת הבנות

  • הרב ירון בן צבי

מדין תורה, רק הבנים יורשים את אביהם. בשל עובדה זו, לאחר מות האב, מוטלת חובה על הבנים-היורשים לדאוג לצרכי הבנות, אחיותיהן. כפי שאנו למדים בסוגייתנו, חיוב המזונות הנו אחד מתנאי הכתובה שהבעל מתחייב לאשתו: "בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי, יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין". לעומת זאת, אנו למדים להלן (דף סח ע"ב) שחיוב בפרנסה מאופיין כהעברת חלק מהירושה לבנות לצורך נדוניא שלהן ומדובר בחיוב נפרד: "פרנסה אינה כתנאי כתובה".

הבדל זה בין הפרנסה לבין המזונות בא לידי ביטוי בסוגיה שדנה בעניין גבייה מהמטלטלין. מעיקר הדין, הבנות אינן ניזונות מן המטלטלין, זאת משום שהמזונות הם תנאי כתובה[1] וכתובה לא נגבית ממטלטלין. לעומת זאת, חיוב הפרנסה אינו חלק מתנאי הכתובה ולכן הוא נגבה מהמטלטלין.

בדין פרנסה אנו למדים שהאב מצווה לפרנס את בתו בכדי שתוכל להתחתן. מפשט הגמרא ומדבריו של רבי יום טוב אשבילי מובן שמדובר בדין מהתורה: "פירוש - מצוה דאורייתא היא, מדברי קבלה". אמנם, באופן עקרוני, זוהי מצווה על האב, אך במידה והאב מת יש דין המחייב את האחים לפרנס את האחות מהכסף שירשו מאביהם. להלן (דף סט ע"א) מסקנתה של הגמרא בעניין אופן ירושת הבת היא שיש לה דין בעלת חוב ולא דין של יורשת. כלומר, לפי מסקנת הגמרא שם, שהבת מוגדרת כבעלת חוב של אחיה, ייתכן שחכמים הטילו על היורשים חיוב חדש אשר לו אין קשר לחיוב הפרנסה של האב. הקושי מצוי בכך שבדף סח (ע"ב) אנו למדים שהאב יכול להיפטר מחיובו לפרנס את בתו, וכאשר האב פטור מפרנסה, אף היורשים פטורים מפרנסה. מסוגיה זו נראה, אם כך, שאין מדובר בחובה אלא במצווה, ואם כך קשה להבין כיצד יתכן לומר שחכמים הטילו דווקא על האחים חיוב של פרנסת האחותף, חיוב שאינו קיים על האב.

אפשר להציע הסבר לדין זה של פרנסת האחות בכך: קביעתנו שהאחים מחויבים במצווה חדשה של פרנסת האחות היא רק כאשר האחים בוחרים שלא לפרנס את האחות מרכושו של האב; דהיינו, האחים יכולים להמשיך את מצוות האב לפרנס את בתו ומה שאמרנו שחכמים יצרו מערכת חיוב חדשה תופס רק כשהאחים בוחרים שלא לעשות את המצווה של האב[2].

בנוסף, ניתן לומר שהסיבה שפרנסה נגבית ממטלטלין היא משום שכל נכסי האב עומדים לצורך לקיום המצווה, ובהקשר זה, אין הבדל בין קרקע למטלטלין. לכן, כאשר הבנים נכנסים במקום אביהם כדי לקיים את מצוותו - הם חייבים לשלם את הפרנסה מכל נכסיו. אך במידה והאחים מבקשים לפרוע את חוב הפרנסה המוטל עליהם מכוח חידושם של חכמים, אזי אין אנו מסתכלים כלל על מה היה לאב, אלא רואים את גדר התשלום על פי הירושה ממנה חייבים לפרנס את האחות - מהקרקע.

 



[1] ותנאי כתובה ככתובה.

[2] כמובן שכל זה נכון רק כשהאב לא אמר בפירוש כי אינו רוצה לפרנס את בתו, שאם אמר כן אז אין כל חיוב על האחים.