כתובות דף נט – 'מעשה ידיה'

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מבואר שמבין שבעת המלאכות המוזכרות במשנה, מלאכת 'עושה בצמר' היא מהמלאכות העיקריות השייכות לאישה, ואף מובהר שהיא אינה יכולה להיפטר ממנה. מלאכות אלו מוגדרות כזכות הבעל במעשה ידי אשתו. ממשנה זו אנו למדים שכל מלאכה שאישה מתעסקת בה היא כלולה במושג 'מעשה ידיה', אף אם מדובר על מלאכת בית קלה (שאותן אף לא היה צורך למנות במשנה).

השאלה שיש לדון עליה היא זכות זו של הבעל מוגדרת במסגרת חובות ממוניות, או שמא מדובר על חובות במסגרת מערכת הנישואין. מחד, מהאמור במשנה שהאישה יכולה להיפטר מהחובה על ידי הכנסת שפחות, משמע שמדובר בעניין ממוני. מאידך, נראה שלפחות ביחס לחלק מן הפעולות הן חלק מהאישות.

שאלה זו של 'מעשה ידיה', מקבלת משקל משמעותי בתפיסת חיינו כיום - מציאות שכיחה היא שאישה חוככת בדעתה בשאלה שבין קריירה לבין המחויבות כלפי המשפחה. הפער העולה מסוגייתנו בין אישה לשם אישות, ובין אישה לשם משפחה והעמדת בנים מבליט את האמור:

"טוחנת ס"ד? אלא אימא: מטחנת. ואיבעית אימא: בריחיא דידא. מתני' דלא כר' חייא, דתני ר' חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים; ותני ר' חייא: אין אשה אלא לתכשיטי אשה".

האמור יוצר קשר בין עניינים שהם בעלי אופי שונה: יצירת חיבור בין אישה 'המטחנת' – זו שמבשלת ואופה לבין מערכת היחסים הזוגית הכוללת יופי, זוגיות ומשפחה. דהיינו, לפנינו ביטוי לשני צדדים במערכת הנישואין. 

 

אמנם לבעל זכות לדרוש מאשתו דברים מסוימים, וכך גם לאשה זכות לדרוש מבעלה דברים מסוימים אך מהסוגיות עצמן קשה לדייק ולסווג דברים אלה. נראה שהנכון לעשות הוא מה שמוסכם ומקובל על בני הזוג. מכך אפשר לומר ביחס לביטויים לצדדים במערכת הנישואים, שלא בהכרח מדובר בהגדרות דיכוטומיות - אפשר שישנו מודל המשלב את הביטויים הנזכרים למשפחה.