כתובות דף סא – עולה עמו ואינה יורדת עמו

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו אנו למדים על מקור הדין של 'עולה עמו ואינה יורדת עמו'; למעשה מדובר בעקרון לפיו האישה ממשיכה באותו אורח חיים אליו הורגלה בבית הוריה קודם הנישואין או אליו הורגלה במסגרת הנישואין:

"עולה עמו ואינה יורדת עמו. אמר רב הונא: מאי קראה? "והיא בעולת בעל" (בראשית כ, ג) - בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל. ר' אלעזר אמר מהכא: "כי היא היתה אם כל חי" (בראשית ג, כ) - לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה".

לעיל (דף מח ע"א) נחלקו תנא קמא ורבי יהודה בהגדרת הכלל 'עולה עמו ואינה יורדת עמו': לתנא-קמא, כלל זה נאמר רק ביחס לחיובים שחייב הבעל לאשתו בחיים, אך לאחר מיתתה - הוא חייב לקבור אותה לפי מידתה, ולא לפי מידתו. ר' יהודה, לעומת זאת, סבור שהבעל חייב גם לקבור את אשתו לפי המידה הגבוהה יותר, ואם מידתה היא להיקבר עם שני חלילים ומקוננת - עליו לספק זאת.

על פניו, שיטת רבי יהודה נראה סבירה. מדוע לחלק בין חיוב הקבורה לבין שאר החיובים שהבעל חייב לאשתו, שבהם ודאי נאמר 'עולה עמו ואינה יורדת עמו'? זאת ניתן להסביר מהסוגיה להלן בדף סב (ע"א) שבה אנו למדים כי דין זה חל רק כאשר בני הזוג חיים ביחד. יחד עם זאת, מסוגיה אחרת אנו למדים  שהבעל חייב לספק את צרכי אשתו לפי רמתו אפילו לאחר שהלך למדינת הים ואם כן ישנה סתירה בין הסוגיות.

אפשר וניתן להציע דרך ליישב את הסוגיות על פי דבריו של הרב משה מרגלית, בפירושו על התלמוד ירושלמי:

"ונראה, דנפקא מינה בין אלו הלימודים, דמקרא דרב הונא - איכא למימר דווקא בחייו, דשייכא לומר בעלייתו של בעל. ומקרא דר' אלעזר - אפילו לאחר מיתה, דלחיים נבראו ולא לצער" (מראה פנים" כתובות פ"ה ה"ו).

בסוגייתנו מוצעים שני פסוקים שונים כמקור ממנו ניתן ללמוד את דין 'עולה עמו ואינה יורדת' – רב הונא למד מהפסוק 'והיא בעולת בעל' (בראשית כ, ג), ורבי אלעזר למד זאת מהפסוק 'כי היא הייתה אם כל חי' (בראשית ג, כ).

אם נקבל את דבריו של רב הונא שלמדים מהפסוק "והיא בעולת בעל" – נראה לומר שדין זה שייך דווקא בהלכות שמביאות לידי ביטוי את החובות בנושא האישות אותן הבעל חייב לאשתו, אבל לא חיובים של ממון1. לחילופין, אם נקבל את דבריו של רבי אלעזר שלמדים מהפסוק 'כי היא הייתה אם כל חי'  - נראה לומר שדין זה יכול לחול על כלל החיובים של הבעל לאשתו ובכללם אף חיובים של ממון.

אם נקבל חלוקה זו, אפשר וניתן להסביר את יסוד מחלוקתם של תנא קמא ורבי יהודה: תנא קמא סבור כי היחסים בין בעל לאשתו הם רק של אישות, ומשום שלאחר מיתה אין אישות אז גם דין זה של 'עולה עמו ואינה יורדת עמו' לא חל לאחר מיתה2  ואילו רבי יהודה סבור כי היחסים בין בעל לאשתו הם כוללים את מלוא הפרמטרים שבחיי הנישואין ולכן דין זה של 'עולה עמו ואינה יורדת עמו' חובק אף את הנושא הממוני של הבעל כלפי אשתו אף לאחר מיתה.

_______________________

[1] אותם הטילו חכמים על הבעל.

 

[1] להוציא חיוב קבורה שחייב בו.