כתובות דף ס – לא תתארס ולא תינשא

  • הרב ירון בן צבי

במסכת יבמות (דף יב ע"ב) נידונה ברייתא שעוסקת בשלוש נשים ולגביהן נחלקו האם מותר להן לשמש במוך - באילו תנאים ואם בכלל:

"תני רב ביבי קמיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך: קטנה, מעוברת, ומניקה; קטנה - שמא תתעבר ושמא תמות, מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל, מניקה - שמא תגמול בנה וימות... ".

מדיון זה נראה כי חכמים הבינו שקיימת סכנה בכך שכל אחת מהנשים הנזכרות תתעבר, ומסיבה זו הבינו שאם הן תשמשנה באופן רגיל עם בעליהן הן עלולות לבוא לכדי סכנת לחייהן, לחיי העובר או לחיי הוולד. הבנה זו גררה בעקבותיה מספר תקנות מניעה (ראה בעיון היומי על כתובות דף לט). לגבי מינקת, חכמים קבעו שאסור לה להתארס או להינשא עד שהוולד יהיה בן עשרים וארבע חודש, הסיבה לקביעה זו היא בכדי למנוע מצב בו לתינוק לא יהיה מה לאכול כאשר אין אפשרות לתת לו תחליף לחלב האם או שלא שהתחליף עשוי שלא להספיק לו1:

"תנו רבנן: מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש - הרי זו לא תתארס ולא תינשא עד עשרים וארבעה חדש".

חכמים הבינו שחלב האם חיוני ביותר לתינוק היונק, כפי שנאמר במסכת יבמות (קיד ע"א):

"סתם תינוק מסוכן אצל חלב".

מכך נראה לומר שקביעת חכמים בסוגייתנו קשורה לסכנה שעלולה לבוא מכך שחלב החיוני מאוד לתינוק היונק יפסק כתוצאה מהריון חדש.

אם נכון הדבר, לכאורה לא מובן מדוע אסרו חכמים לאשה מינקת להתארס בתוך עשרים ארבע חודש שהרי אין חשש זה שהיא תתעבר. אפשר לומר שגזרו זאת אף על אירוסים משום שישנו חשש שתנשא קודם לעשרים וארבע חודש ואז עלול הוולד להיות בסכנת חיים.  ייתכן לומר שהסיבה שמותר למינקת לשמש עם בעלה בזמן שהיא מניקה היא מכיוון שבמידה והיא תתעבר הבעל יקנה לוולד את המזון הדרוש לו, מה שלא בהכרח יקרה אם המינקת תינשא לאדם אחר שיתכן והוא לא ירצה להאכיל את בנו של הבעל הקודם.

_________________________

 

[1]רש"י (ד"ה עד עשרים וארבעה חדש), שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה ובעל זה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב.