כתובות דף עד – "כל מילתא דליתא בשליחות, ליתא בתנאי"

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש בדין חליצה מוטעית, מתוך הנחה שאין מחלוקת ביחס לקביעה שתנאי אינו מועיל לבטל חליצה, וכל המחלוקת היא רק בשאלה מהי רמת ההבנה– כוונה הנדרשת מן האדם במעשה החליצה: האם די בכך שהוא מבין שהוא המבצע את הפעולה (ר"ל) או שנדרשת ממנו הבנה של המעשה עצמו כמעשה  המפקיע את הזיקה ביניהם (ר"י).

הרמב"ן (בחידושיו על מסכת בבא בתרא דף קכו) כתב שתנאי אינו מועיל בחליצה משום שכל פעולה שלא ניתן לעשותה על ידי שליח אינה ניתנת לקיום על ידי תנאי; כלומר, משום שאין המעשה 'בידו' של האדם באופן מלא (והראיה: אינו יכול לעשות שליח) הוא גם לא יכול להעמיד תנאי.

הרמב"ם בהלכות אישות, בהם הוא מנסח את משפטי התנאים אינו כותב את הדין של 'אפשר לקיימו על ידי שליח', ועל כן ניתן להבין שאין הוא סובר כן. בנוסף לכך, הרמב"ם בהלכות יבום וחליצה (פרק ד הלכה כד) כתב סיבה שונה מזו של הרמב"ן, לדבריו מה שקובע בחליצה הוא רצונו של הבעל לחלוץ: 'חליצתה כשרה שהרי נתכון לחלוץ לה'.

מכל מקום, העובדה שהכוונה משמעותית מתייחסת רק לחלק מהגדרת מעשה החליצה, אך לא אינה עצם הגדרתה. כלומר, בשונה ממעשה קניין, בו נדרש האדם לכוונה אך היא צריכה להיות מגובה ברצון, בחליצה אף במידה והתנאי לא התקיים וממילא הרצון של החולץ לא התקיים - החליצה כשרה ואם כן הגדרת חליצה שונה.

העובדה שנדרשת כוונה מחד אך מאידך אין צורך ברצון שמביא לידי ביטוי את משמעותה של הכוונה מבהירה שמה שנדרש בחליצה הוא שהבעל יעשה את הפעולה מרצונו (בהיותו מבין את המשמעות של החליצה), גם אם הטעו אותו ואמרו לו שיקבל דבר מה בתמורה למעשה ולבסוף לא נתנו לו דבר זה. המשמעות של האמור היא שמעשה החליצה – הפעולה עצמה, היא היא מהות החליצה, זאת בדומה לשחיטה בה פעולת השחיטה היא המתיר את בשר הבהמה באכילה. כשם שלא מועיל תנאי בשחיטה, הוא הדין שלא מועיל תנאי בחליצה.

רבי חיים הלוי סולובייצ'יק כתב באופן דומה לאמור. לדבריו, בחליצה (בשונה גיטין וקידושין) אין צורך בשני עדים לקיום הדבר אלא די שתהיה עדות שהפעולה של החליצה נעשתה.

אם נכונים דברים אלו הרי שחליצה אשר נעשתה בטעות לאשה שהחולץ חשב שהיא פלונית אך הסתבר שהיא אלמונית ואם היה יודע שמדובר באלמונית היה כונס אותה – החליצה תהיה כשרה