כתובות | דף פא | שטר העומד לגבות

במהלך הדיון בעניין חובתו של יבם לקבור את יבמתו שמתה מביאה הגמרא את דעת בית שמאי, הסוברים ש"שטר העומד לגבות – כגבוי דמי". הגמרא מסבירה שלפי דעה זו, יבם שיבמתו מתה נחשב כיורש את סכום הכתובה מן היבמה, המוחזקת בכסף, ולא ישירות מאחיו המת. לכן היבם מתחייב בקבורת יבמתו, כדין בעל היורש את כתובת אשתו.

ר' ישראל פישר, בספרו 'אבן ישראל' על מסכתנו, הקשה על כך: הגמרא מביאה הסבר זה כתשובה לטענתו האפשרית של היבם – "לא ניתנה כתובה לגבות מחיים", כלומר אי אפשר לגבות את הכתובה כל עוד הבעל (ובמקרה שלנו – היבם, הנכנס תחת הבעל המת) חי ואינו מגרש את אשתו, משום שכתוב בכתובה שהתנאי לנטילתה הוא 'לכשתינשאי לאחר', וכל עוד הבעל חי – האישה אינה יכולה להינשא לאחר. אם כן, מדוע כסף הכתובה נחשב כמוחזק בידי האישה? הלוא כל עוד הבעל חי, היא אינה זכאית לקבל את הכתובה, וממילא השטר עדיין אינו 'עומד להיגבות'!

בעקבות זאת מחדש ר' ישראל פישר (על פי רש"י במסכת סוטה, שהסביר שלדעת בית שמאי "מי שיש לו שטר חוב על חבירו ושיעבד לו בו נכסיו, מוחזק בעל השטר בנכסים יותר מן הלוה") שה'כגבוי דמי' אינו מתייחס לכסף שבשטר, אלא לשיעבוד החל מכוח השטר על נכסי החייב. במקרה שלנו, מכוח הכתובה חל שיעבוד על נכסי הבעל המת, והיבם, היורש אותו, מקבל נכסים משועבדים. אלא שכיוון שהיבמה מתה, היבם חוזר ויורש ממנה את אותו שיעבוד, ובתמורה לירושה זו הוא מתחייב בקבורתה.

אומנם, אפשר שיש לקשר את הדברים לשאלה שעסקנו בה בעיוננו לדף נ"ד (וגם שם בעקבות דבריו של הרב פישר) – האם חיוב הכתובה חל משעת הנישואין, אלא שיש צורך בהגשמת תנאים מסוימים (מיתת הבעל או גירושין) כדי לממש אותו, או שהחיוב חל רק משעה שהנישואין מסתיימים במיתת הבעל או בגירושין.

דבריו של הרב פישר מבוססים על שיעבוד נכסי הבעל לכתובה, ושיעבוד זה נקבע ודאי לפי שעת הנישואין (שהרי האישה יכולה לטרוף נכסים שהבעל מכר בין הנישואין לגירושין). אולם אם אכן חיוב הכתובה עצמו נוצר כבר בשעת הנישואין, ייתכן שאפשר להסביר שהיבם יורש לא רק את השיעבוד המוטל על הנכסים אלא את הממון עצמו: הממון עצמו שייך לאישה משעת נישואיה, אלא שכל עוד לא התקיימו התנאים המאפשרים את גבייתו, הוא בידי הבעל. היבם יורש נכסים אלו, שהיו בפועל בידי אחיו אך מצד האמת היו שייכים לאישה אף קודם שהתקיימו התנאים המאפשרים את גבייתם.

[האחרונים האריכו לדון, בעקבות סוגייתנו, במעמדה של הכתובה קודם המיתה ובאופיים של החיובים הנזכרים בה, אך לא נוכל להעמיק בכך במסגרת זו, והרוצה להרחיב מעט יעיין בדבריו הקצרים של ר' חיים מבריסק בחידושיו לסוגייתנו.]