כתובות | דף פח | בכלל מאתיים מנה

סוגייתנו עוסקת בדברי המשנה על מקרה שבו עד אחד מעיד שאישה מסוימת קיבלה את כתובתה. בסוגיה נאמר שאם האישה תתבע כתובה נוספת, היא תוכל לעשות זאת רק לאחר שתישבע, ושבועה זו היא תקנת חכמים כדי להפיס את דעתו של הבעל. הסיבה לכך היא שבדרך כלל די בעדות של עד אחד כדי לחייב שבועה, וחכמים תיקנו שבמקרה דנן האישה תהיה חייבת להישבע כדי להכחיש את העד המסייע לדברי הבעל.

בעקבות זאת הציע רב פפא דרך לחייב את האשה בשבועה דאורייתא (שבועה בשם או בכינוי ובנקיטת חפץ): הבעל ייתן לאישה בפעם השנייה את דמי הכתובה בפני עד אחד, ולאחר מכן יביא את העד מהפירעון הראשון ואת העד מהפירעון השני לבית הדין, ושניהם יעידו שהבעל פרע את הכתובה. באופן זה, הדמים הראשונים שהבעל נתן ייחשבו כהלוואה, ואם האישה תאמר שהבעל לא נתן לה את הכסף בפעם הראשונה – הוא יוכל לחייבה שבועה דאורייתא משום שיש עד על התשלום שהיא מנסה להיפטר ממנו (בנוסף, על הלוואה זו אין שעבוד קרקעות, שהרי מדובר בתביעה של חוב ולא של כתובה).

רב שישא בריה דרב אידי מקשה על דבריו של רב פפא: "היאך סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא?". לפי פירושו של רש"י (ד"ה היכי), רב שישא מעלה טיעון מתבקש: העד הראשון והעד השני מעידים על תשלום שונה, ואם כן, על כל אחד מהמקרים יש רק עד אחד, וממילא האישה יכולה להישבע כדין המשנה ולגבות את הכתובה פעם נוספת.

הקושי בדברי רש"י הוא שבמסכת סנהדרין (ל ע"ב) אנו למדים שניתן לצרף שתי עדויות נפרדות לעדות אחת – "רבי יהושע בן קרחה אומר: אפילו בזה אחר זה". לדעת רבי יהושע בן קרחה, אין צורך בעדות אחת משותפת, והגמרא (שם לא ע"א) קובעת שאפילו אם העדים הכחישו זה את זה בפרט מסוים, די בכך ששניהם מעידים שהאדם חייב חוב כלשהו כדי שעדותם תתקבל, ולדעת בית הלל כלל זה נכון אף אם יש פער בסכום החוב שהם מעידים עליו – "שיש בכלל מאתים מנה".

אולם במסכת מכות (ו ע"ב) נאמר שכדי לחייב אדם מיתה צריכים שני העדים לראות את העבירה יחדיו, ואפילו שניהם ראו את המעשה באותה שעה, אלא שעמדו במקומות שונים, אין עדותם מצטרפת. הגמרא מעירה שדין זה נאמר רק בעדות נפשות, אבל בדיני ממונות, אפילו אם העדים לא ראו את המעשה יחדיו, עדותם מצטרפת. דומה שההבחנה בין עדות נפשות לעדות ממונות נכונה גם בדעת רבי יהושע בן קרחה: עדות נפשות עוסקת באדם, ואילו דיני ממונות אינם עוסקים באנשים אלא בממונם. בשונה מדיני נפשות, שבהם דרשה התורה שניים שראו את המעשה באותו זמן ומעידים על כך, ומכוח זה יש לבית הדין סמכות לדון את האדם, בדיני ממונות מדובר רק על בירור הנושא וקבלת פרספקטיבה של יותר מאדם אחד על אירוע, וממילא מובן מדוע עדויות מפוצלות מועילות, שהרי "בכלל מאתיים מנה".

אם כן, כיצד יתיישבו דברי רש"י?

יש שהסבירו שאין הכוונה שאי אפשר לצרף את העדויות, אלא שאם נעשה זאת, ממילא נמצאנו במצב שבו יש רק עדות על מקרה אחד ולא על שני המקרים.

הסמ"ע הציע לחלק בין הסוגיות: במסכת סנהדרין מדובר על שתי הלוואות, ואילו בסוגייתנו מדובר על שתי כתובות או על כתובה והלוואה. כאשר מדובר על עד אחד המחייב את האדם שבועה, אם אינו מוכן להישבע עליו לשלם, ובמקרה כזה העדים מצטרפים, אך בסוגייתנו מדובר על עד פירעון שאינו מחייב שבועה מהתורה, ולכן צדק רש"י שהאשה יכולה לתבוע את הבעל בשלישית.