כתובות דף פט – גביית שני שטרות שני שטרות היוצאין בזה אחר זה

  • הרב ירון בן צבי

המשנה בסוגייתנו קובעת כי אם אישה הוציאה שתי כתובות וגט אחד היא גובה כתובה אחת. מהמשנה משמע כי האישה יכולה לבחור איזו כתובה ברצונה לגבות. בהקשר זה מובאים בגמרא דבריו של רב נחמן שסובר כי אם יש שני שטרות על מכר אחד או הלוואה אחת, השטר המאוחר מבטל את השטר המוקדם.

היוצא מדיון זה הוא שבמידה ומלווה הציג שני שטרות אשר נכתבו על אותה ההלוואה ושטר אחד הנו מתאריך מאוחר יותר מאשר השטר השני, ניתן יהיה לגבות עם השטר שנכתב אחרון. פועל יוצא מכך הוא שבמידה ובזמן שבין כתיבת השטרות נעשתה הלוואה לאדם נוסף, לא יוכל המלווה להוציא מהקרקעות שקנה דבר אלא רק ממי שקנה לאחר כתיבת השטר המאוחר. כמו כן, במידה ואדם הציג שני שטרות של מכירה הוא יוכל להשתמש רק בשטר המאוחר יותר וממילא האחריות של המוכר עומדת רק מזמן השטר המאוחר יותר. המשמעות של כתיבת השטר המאוחר היא שהמוכר או המלווה מחלו על שיעבוד של השטר הראשון ויש תוקף רק לשני – אם יבוא אדם וירצה להוציא את הקרקע לצורך גביית החוב, ניתן יהיה לעשות זאת רק ממי שקנה קרקע לאחר כתיבת השטר השני (ולא מזמן השטר הראשון).

הנלמד בסוגייתנו שונה מהדין של מי  שהציג שני שטרות שכתוב בהם סכום שווה אך התאריך שלהם שונה, שכן ביכולתו של המלווה לטעון כי מדובר בשתי הלוואות שונות על סכום זהה ולכן יוכל לגבות את שתי ההלוואות. רבי מנחם המאירי כתב (בית הבחירה) על דברי הגמרא לעיל (דף מד ע"א) שבמקרה זה של שני שטרות, כאשר בשטר כתוב שעל אותו מכר נכתב השטר השני מבטל השטר השני את השטר הראשון. אולם במידה ואפשר ששני השטרות חלוקים הם ומדובר על הלוואות שונות גובה המלווה את שני השטרות.

על פי דבריו אלו של רבי מנחם המאירי ניתן להבין את שכתב רש"י; כלומר, שאם היה מפורש בשטרות שהם נכתבו על אותו מקרה אז גובים רק שטר אחד אבל אם לא נאמר כן או שהמלווה לא הודה שהייתה רק הלוואה אחת ביכולתו לגבות את שני השטרות.