כתובות | דף צג | מי שהיה נשוי שלוש נשים

סוגייתנו דנה באדם שמת והותיר אחריו שלוש נשים התובעות את כתובתן, ואין בנכסיו די לכולן. סוגיה זו הפכה, בזכות הפרופסור ישראל אומן, לאחת הידועות בתחום הקשר שבין מתמטיקה לתלמוד, ואנו ננסה להתחקות בקצרה אחר יסודותיה.

במשנה (צג ע"א) נאמר:

"מי שהיה נשוי שלש נשים ומת, כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות, ואין שם אלא מנה – חולקין בשוה.       
היו שם מאתים, של מנה – נוטלת חמשים, של מאתים ושל שלש מאות – שלשה שלשה של זהב.    
היו שם שלש מאות, של מנה – נוטלת חמשים, ושל מאתים – מנה, ושל שלש מאות – ששה של זהב.
וכן ג' שהטילו לכיס, פיחתו או הותירו, כך הן חולקין".

המשנה מתארת מצב שבו לכל אחת משלוש הנשים יש תביעה על סכום אחר. מקרה כזה מעורר כמה אפשרויות סבירות של חלוקה. אפשרות אחת, שאותה מביאה הגמרא בהמשך כשיטת רבי, היא שכל אחת תיטול חלק שווה (עד שתתמלא מכסת החוב שלה). לפי גישה זו, אם היו לבעל נכסים בשווי שלש מאות, כל אישה הייתה מקבלת מנה.

אפשרות אחרת היא לומר שלכל אישה יש שעבוד על סכום החוב שלה, ובו היא מתחלקת עם חברותיה. כך מבינה הגמרא את המשנה, ומסבירה שמשום כך כאשר יש מנה הנשים מתחלקות בשווה (כי המנה הזה משועבד לכולן בשווה), וכאשר יש יותר ממנה – הנשים שכתובתן גבוהה יותר מקבלות יותר. אומנם, תפיסה זו אינה מיישבת היטב את פרטי המשנה, ולכן הגמרא נאלצת לדחוק ולהעמיד את המשנה באוקימתות שונות.

לאור קשיים אלו ניסו המפרשים לאורך הדורות להתחקות אחר ההיגיון הפנימי של המשנה. כך למשל הציע הרס"ג (בתשובות הגאונים שערי צדק סימן נ"ב) מערכת מתמטית מורכבת המשלבת בין חלוקה יחסית לגובה הכתובה לחלוקה שוויונית בסכומים נמוכים יותר.

על גבי דיון מורכב זה הציע הפרופסור אומן גישה של חלוקה לאור עקרונות משנת "שניים אוחזין". במשנה (בבא מציעא ב ע"א) נאמר שכאשר כל אחד מן התובעים טוען "כולה שלי" הם חולקים בשווה, ואילו כאשר אחד טוען "חציה שלי" והשני טוען "כולה שלי" הטוען לחצייה מקבל רבע והטוען לכולה מקבל שלושה רבעים. כלומר, הסכום שאינו שנוי במחלוקת הולך כולו לתובע היחיד עליו, והסכום השנוי במחלוקת מתחלק בשווה.

כיצד מיושם כלל זה במשנתנו, שבה יש שלוש נשים? הפרופסור אומן הראה כי במשנתנו מתקיימת בין כל שתי נשים חלוקה ההולמת את העיקרון של "שניים אוחזין". כך למשל במקרה השני במשנה האישה הראשונה והשנייה חולקות בשווה את המנה הראשון (וכל אחת מקבלת חמישים), ואילו את ה-25 שנותרו מקבלת האישה השנייה. לעומת זאת, לאישה השנייה והשלישית יש תביעה שווה על ה-150 שמתחלקים ביניהן, ולכן כל אחת מקבלת 75.