כתובות דף קז – עמד בדין וברח

  • הרב אברהם סתיו

נאמר בברייתא (קז ע"ב):
היבמה - ג' חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה, מיכן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם. עמד בדין וברח - ניזונת משל יבם.
בברייתא זו מבואר כי במצב רגיל, אין היבמה ניזונת מנכסי היבם, ורק במקרה בו היבם עמד בדין וברח הוא חייב לזון אותה. מדוע חייב היבם לזון את יבמתו במקרה של בריחה? התוספות מביאים מחלוקת בשאלה זו בין ר' חננאל לרש"י. לדעת רבינו חננאל, גם כאשר היבם אנוס (כגון שהיה חולה) הוא חייב לזון את יבמתו. מדבריו עולה שהחיוב נובע מעצם הקשר הקיים בין היבם ליבמתו. לעומתו, רש"י כתב שדווקא כאשר היבם עשה שלא כהוגן, הוא חייב לזון אותה, ומדבריו עולה כי מדובר בקנס.
אמנם, גם לדעת רש"י יש לדון באופיו ומהותו של קנס זה, וזאת סביב בחינת המקרה המדויק שעליו דיברה הברייתא. באופן כללי, כאשר יבם ויבמתו מגיעים לדין, הוא יכול לבחור אם הוא רוצה לייבם או לחלוץ. התוספות (יבמות מא ע"ב) כתבו:
ונראה לר"י דוקא בנתרצה ליבום וברח אבל אם לא נתרצה אלא לחלוץ אין נראה שיתקנו לה חכמים מזונות מיבם כיון דאין סופו לייבם אלא לחלוץ.
כלומר, דווקא כאשר היבם בחר לייבם, נוצר קשר מסוים בינו לבין יבמתו, ועל כן במקרה בו הוא ברח חכמים רק הקדימו את חיוב המזונות אשר עומד לחול בכל מקרה.
אמנם הרמב"ם (אישות יח, טז) פסק שגם כאשר היבם בחר לחלוץ וברח, עליו לשלם מזונות ליבמתו, למרות שאין ולא עומד להיות שום קשר אישותי ביניהם! בביאור טעמו של הרמב"ם כתב הבית יוסף (אה"ע קס):
ונראה שהטעם משום דכל שתבעתו לדין אם אינו פוטרה לאלתר הרי אינה מעוכבת מלינשא אלא מחמתו ולפיכך חייבוהו חכמים במזונותיה.
כלומר, לדברי הבית יוסף, עצם העובדה שהיבם מעכב את יבמתו מלהינשא לאחרים היא שמחייבת אותו לזון אותה, גם כאשר אין כל הצדקה לחייב מזונות מצד עצם הקשר הקיים ביניהם. עיקרון זה (שמופיע גם ברש"י לעיל צז ע"ב בעניין ספק גירושין), מהווה אבן פינה בדיונים סביב כפיית גט בדורות האחרונים.
הן בגיטין והן בחליצה קיים צורך ברצונו של הבעל או היבם לביצוע הפעולה, ואסור לכוף אותו על כך. לדעת פוסקים רבים, גם איום בסנקציות ממוניות נחשב ככפייה, ועל כן אין לבית הדין דרך להכריח בעל או יבם סורר לפטור את אשתו. אמנם, מסוגייתנו עולה, לאור שיטת הרמב"ם, שחכמים רשאים להטיל קנס על היבם בשל עצם העובדה שהוא מעכב את יבמתו מלהינשא לאחרים, ובכך למעשה לדחוק בו לקיים את החליצה בהקדם. מכאן למד המהרי"ט (א, קיג) ובעקבותיו פוסקים נוספים שאפשר להטיל חיוב תשלומי מזונות על בעל שמעגן את אשתו שלא בצדק, גם מעבר לחיובי המזונות הרגילים. סוגיה זו והסתעפויותיה מהוות חלק מן הפולמוס המתקיים בימים אלו ממש סביב סוגיית "הסכמי קדם נישואין" אשר בבסיסם קיימת התחייבות של הבעל לשלם מזונות לאשתו באם יסרב לפטור אותה בגט.