כתובות דף קט – 'אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו'

  • הרב ירון בן צבי

במשנה שבסוגייתנו מובא מקרה שעוסק באדם שיש לו שדה המוקפת בשדות של אחרים והייתה לו דרך שהובילה לתוך השדה. כעבור זמן, לאחר  שאותו אדם נסע וכאשר שב אבדה הדרך. אדמון סובר כי אותו אדם יכול לקחת בעל כורחם של בעלי השדות המקיפים את שדהו דרך אבל מסייג שמדובר בדרך הקצרה ביותר ואילו חכמים סבורים כי על אותו אדם לקנות מאחד מבעלי השדות דרך או 'יפרח באוויר'.

הסבר הגמרא למחלוקת בין אדמון לחכמים היא שהמקרה המדובר עוסק במקרה שבו מישהו קנה את כל השדות המקיפות את השדה של אותו אדם וכעת על אף שיכול הוא לטעון כי בוודאי מגיעה לו דרך, שהרי בוודאי הייתה לו גישה לשדה, מכל מקום משום שהבעלים של השדות האחרים יכול לאיים כי הוא יבטל את קניית השדות ובכך יחזרו השדות לבעלים הקודמים  או שיקנה דרך או שיפרח באוויר.

מדברי רש"י משמע כי מכוח איום זה יכול בעל השדות לדרוש מחיר סביר על מתן דרך, שאם לא נאמר כן ויכול בעל השדות לדרוש כל מחיר לכאורה אין מה  לאותו אדם להפסיד במקרה שבו יבטל בעל השדות את המכירה.

הקושי בהסבר זה  הוא שמלשון המשנה יכול בעל השדות לדרוש כל מחיר ואפילו מחיר של מאה מנה שהוא מחיר מופרז ביותר. מסיבה זו ראשונים רבים הסבירו כי לא מדובר כלל באיום אלא בתיאור עובדה, שכשם שבעלי השדות הקדומים יכלו לדחות את אותו אדם אל האחר אז גם בעל השדות יכול לעשות כן ואין הוא חייב לתת לאותו אדם דרך לשדה שלו.

יחד עם זאת אפשר להסביר כי כוונת דברי המשנה אינה שבעל השדות יכול לדרוש כל מחיר, אלא שמכיוון שביכולתו של בעל השדות לטעון את הטענה הנזכרת, הוא יכול לדרוש מאותו אדם שיסכים לשלם מחיר סביר. שאם לא יסכים למחיר זה, אזי הוא יהיה צריך להתמודד עם שאר בעלי השדות וממילא לשלם להם מחיר גבוה או לפרוח באוויר.