כתובות קג. - על מנהיגות ולימוד תורה

  • הרב יצחק בלאו

על מנהיגות ולימוד תורה

"אמר להן (רבי על מיטת חוליו): לחכמי ישראל אני צריך. נכנסו אצלו חכמי ישראל. אמר להן: אל תספדוני בעיירות, והושיבו ישיבה לאחר שלושים יום, שמעון בני - חכם, גמליאל בני - נשיא, חנינא בר חמא - ישב בראש...

והא הווה ר' חייא? נח נפשיה [=כבר מת]. והאמר ר' חייא: אני ראיתי קברו של רבי והורדתי עליו דמעות? איפוך [=רבי ראה את קברו של רבי חייא]. והאמר רבי חייא: אותו היום שמת רבי בטלה קדושה? איפוך [=יש להפוך גם מימרא זו]. והתניא: כשחלה רבי, נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו רבי מפני מה אתה בוכה?... איבעית אימא: איפוך [= הפוך גם מימרא זו], ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך. ר' חייא - עסוק במצוות הוה, ורבי סבר לא אפגריה". (כתובות קג ע"א-ע"ב)

הגמרא מספרת שרבי חילק לפני מותו את התפקידים הציבוריים שנשא בהם. בהמשך לקודמיו, הוא שירת הן כנשיא והן כראש הישיבה, אולם בחר לחלק את התפקידים הללו בין בניו השונים. כך הסבירו המפרשים משנה המובאת במסכת אבות (ב', ב): "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר:... וכל העמלים עם הצבור - יהיו עמלים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסיעתן וצדקתם עומדת לעד". עד ימיו של רבן גמליאל, הנשיאים הם אלו שעמדו בראשות הישיבה. כשהחליט רבי לפצל בין שני התפקידים, היה חשש שמוסד הנשיאות יהפוך לחילוני ויתפקד ללא כל קשר לתורה ולקב"ה. לכן, רבן גמליאל חש צורך להדגיש שכל הסיבה שבגללה הוא זכה להיות נשיא היא גדולתם של קודמיו ואבותיו בתורה.

הגמרא מבינה, כנראה, שר' חייא היה הראוי ביותר להיות מחליפו של רבי בראשות הישיבה, ומביאה שתי סיבות לכך שרבי לא מינה אותו: או שר' חייא כבר נפטר, או שרבי לא רצה לפגוע בעשייתו הציבורית החשובה של ר' חייא. התשובה השנייה באה ללמדנו שנתינת תארים ומינויים מקצועיים אינה בהכרח מגבירה את תועלתו הציבורית של האדם. לעיתים, המטלות הנלוות לתפקיד רם, אפילו זה של ראש ישיבה, עלולות לפגוע ביכולתו של האדם ללמד תורה. לפעמים אני חושב שהעובדה שהרב סולובייצ'יק זצ"ל סירב לעלות ארצה ולשמש כרב הראשי לישראל, ובמקום זה להישאר בארה"ב כמגיד שיעור, הייתה שלב גורלי עבור עם ישראל. במקום להיות עסוק בביורוקרטיה ובפוליטיקה, הוא המשיך להרביץ תורה במאות תלמידים ולהעשיר את עולמם הדתי והרוחני.

אמנם, ברור שר' חייא היה מלמד תורה גם בהיותו ראש ישיבה, אך נראה שהוא היה צריך להמשיך בעבודתו החשובה ולא להיות מוסח ממנה ע"י תפקידים חדשים ותארים שונים.