בהעלותך | כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ

 

"כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ"[1]

א. הקדמה

בסוף פרק ט' ובתחילת פרק י' של ספר במדבר, התורה משלימה את תיאור סדר מסעות בני ישראל. בסוף פרק ט' הפסוקים מלמדים שיציאת ישראל למסע וחנייתם בתום המסע נקבעו על פי העלות הענן מעל המשכן וחנייתו (פסוקים יח - כג); ובתחילת פרק י' משה רבנו מצטווה לעשות חצוצרות לצורך מסע המחנות (פסוקים א - י). בהמשך הפרק מתוארים המסע הראשון של בני ישראל מהר סיני לעבר ארץ ישראל (יא - כח) ובקשת משה רבנו מיתרו להתלוות אליהם במסעם לארץ (כט - לב). הפסוקים החותמים את פרק י' חוזרים ומתארים את המשך המסע הראשון מהר סיני לארץ ישראל:

וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה.

 וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה.

(במדבר, י', לג - לד).

התקוות שמלוות את המסע הראשון מתנפצות בחטא המתאוננים שמתואר בתחילת פרק י"א; (פסוק א) אך ישנו פסוק אחד שמפריד בין תיאור המסע בסוף פרק י', לבין חטא המתאוננים בתחילת פרק י"א:

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.

(במדבר י', לה).

מיקומו של פסוק זה אומר דרשני. באופן טבעי הפסוק היה אמור להופיע בין הפסוקים שמתארים את סדר המחנות, או בתחילת המסע הראשון. קשה להבין מדוע לאחר מסע של שלושה ימים מופיעים דברי משה רבנו שנאמרו בתחילת נסיעת הארון. הבעייתיות במיקומו של הפסוק באה לידי ביטוי בכך שבספר תורה לפני פסוק זה ולאחריו מופיעה אות נ' הפוכה, ושתי האותיות יוצרות מעין סוגריים לפני ואחרי הפסוק.

שאלת מיקומו של הפסוק ופשרו העסיקה את חז"ל, וכך נאמר בסוגיה במסכת שבת:

תנו רבנן: (במדבר, י', לג ) "ויהי בנסע הארן ויאמר משה", פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה...דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? - (במדבר, י"א, א) "ויהי העם כמתאננים". פורענות ראשונה - (במדבר, י', לג) "ויסעו מהר ה'"; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה'. והיכן מקומה? - אמר רב אשי: בדגלים.

(שבת, קטו: - קטז.).

רבן שמעון בן גמליאל מפרש שהפסוק אכן נמצא שלא במקומו הכרונולוגי, ומטרתו היא להפריד בין שתי פורעניות: בין "ויסעו מהר ה'" לבין חטא המתאוננים. הפורענות של חטא המתאוננים מובנת, אבל מה הייתה הפורענות בפסוק "ויסעו מהר ה'"? הגמרא אמנם אומרת ש"סרו מאחרי ה'", אבל היא אינה מפרטת למה הכוונה. בפירוש הרמב"ן לפסוק (במדבר, י', לג) ובילקוט שמעוני במקום (במדבר, פרק י', רמז תשכט) מופיע מדרש המרחיב בעניין זה, ומתאר את מסע בני ישראל מהר ה' כ"כתינוק שיוצא מבית הספר ורץ".

ב. תיקון החשבה והעולם הפנימי

על דברי המדרש הללו מעיר שאול ר' נתן צבי פינקל (הסבא מסלבודקה): מסע בני ישראל היה על פי ה', בליווי עמוד הענן כפי שנאמר בפסוק ל"ד; ומדוע, אפוא, בני ישראל מתוארים כתינוק הבורח מבית הספר? [2] שאלה זו נשאלה ותורצה גם על ידי המשגיח ר' ירוחם ליבוביץ, ונצטט את תשובתו:

ומן ההכרח עלינו לומר כי אם אמנם שהיו מחויבים לנסוע מהר סיני, אבל היתה נראה בהם כי הלכו באיזו-מהירות-מעט יותר מן הצורך, תכפו הליכתם עם הכרזת הנסיעה, בלי כל התחשבות על הכרח עזיבת אוצר כל חמדה, הוא הר ה', ובמהירות-כל-שהיא זאת, נבחנו ונשפטו כתינוק הבורח מן הספר! כסר מאחרי ה'! כאומרים נברחה מהרה, שמא ירבה ויתן לנו מצות!

ודאי לא נהיה אלא כטועים אם נסבור כפשוטן של הדברים, ודאי כי לא ברחו, ודאי לא סרו מאחרי ה', ודאי לא אמרו נברחה מהרה שמא ירבה ויתן לנו מצות, הלא על הדור דעה אנו מדברים, אשר כל אחד ואחד נשא שני כתרים עבור אמרם נעשה ונשמע, ואשר הקטן שבהם הגדיל לראות יותר מיחזקאל בן בוזי, אלא כי נתפסו על תנועה הכי קלה; על איזו-שהיא-פסיעה-מהירה יותר מן הרגיל, בהליכתם מן הר ה', ופעולה הכי קטנה כזאת הנה כבר תגיד על פנימי פנימיות לבבם, עמוק עמוק מי ידענו, כי אם "אני ה' בוחן לב וחוקר כליות", לאמור כי היה בזה איזו-שהיא-הסרה מאחרי ה'! כתינוק הבורח מבית הספר! כאומרים שמא ירבה ויתן לנו מצות! - בקורת נקובה כזאת העמידה התורה הקדושה, על מי?! ועל מה?! נוראים הדברים, ומי יאמר זכיתי?!

("דעת תורה" חלק ד', עמודים עט - פ).[3]

הביקורת על ישראל הייתה על כך שבעומק ליבם הם לא הרגישו צער על עזיבת מקום קבלת התורה.

נשוב כעת לשיחה של ר' נתן צבי, שבהמשכה הוא ממחיש את הביקורת על אופן עזיבת הר ה', באמצעות הקבלה לסיטואציה הפוכה:

אנו מוצאים בתורה דוגמא הפוכה. כשבני ישראל עברו בים סוף כתוב: "ויסע (פתח תחת היו"ד) משה את ישראל מים סוף" (שמות ט"ו). ומביא רש"י בשם מכילתא: "הסיעם בעל כורחם, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאים אותם בים וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים וכו', הוצרך להסיען בעל כורחם". אין לפרש את הדברים שבנ"י[4] היו להוטים אחר הכסף והזהב, כי הרי דור המדבר נקרא "דור דעה" והגיעו למדריגות עליונות בנבואה, כפי שחז"ל אמרו שמה שלא ראה יחזקאל בן בוזי ראתה שפחה על הים, ובודאי הכסף והזהב לא נחשבו להם לכלום. אלא שראו בזה קיום רצון הי כדברי הכתוב: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות י"א), ומפרש רש"י: "הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם: "ועבדום וענו אותם' קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם". ואם זה רצון ה', הרי כל המרבה בזה משובח. וכשהיו צריכים להמשיך בדרך למדבר היה משה נאלץ להפסיק אותם ממצוה זו ולהסיעם בעל כורחם.

ועל אחת כמה שכך היה צריך להיות בעזבם את הר סיני, שראוי היה להיכתב: "ויסע" (ביו"ד פתוחה) שהיו צריכים להסיעם מההר שלמדו בו תורה בעל כורחם. שאמנם הרגלים ילכו אבל הראש ישאר בהר סיני, כלומר שעם הליכתם לא"י[5] היתה צריכה להיות כל מחשבתם קשורה לתורה שלמדו בסיני. ואם לא נמצאו במדריגה זו ראו בזה פורענות.

(שם, עמוד ל"ה).

ר' נתן צבי מסיים במסר עדכני:

ומכאן עלינו ללמוד לקח למעשה לנו, לתלמידי הישיבה, שלא יהי'[6] לנו קל לעזוב את הישיבה, המקום שאנו לומדים בו תורה. ואף שיש צורך ללכת לפרקים לענינים הכרחיים, תהיי קשה הפרידה וירגישו בכל מקום את הקשר אל הישיבה, שהראש יהי' תפוש תמיד במחשבות של תורה ויראת שמים.

(שם, עמוד לו).

במקום אחר לומד ר' נתן צבי מסר מרכזי נוסף מפרשייה זו:

ואם כי נסעו לארץ הבחירה לתכליתם הקדושה והיו מצווים ונדחקים לכך על ידי השכינה, קוראים את הזריזות הזאת "סרו מאחרי ה'". אמנם המעשה היה כשורה וההליכה היתה אחרי ה', אבל מכיון שהמחשבה לא היתה בשלמותה בהתאם למדרגתם, קיבל כל המעשה צורה הפוכה עד שתיארו אותם כסרים מאחרי ה' וכבורחים מבית הספר וציינו את המעשה בתור פורעות קשה...

(אור הצפון חלק א', עמודים רד - רה).

אחד המסרים המרכזיים שחוזר במשנתם של בעלי המוסר ובא לידי ביטוי בפרשיה זו הוא התביעה לתיקון הרצון והמחשבה. למרות שמבחינה מעשית בני ישראל בצעו את המוטל עליהם על פי צו ה', הם זכו לביקורת נוקבת על שמחשבתם לא הייתה זכה. בעל המוסר אינו מסתפק בתיקון המעשים: הוא שואף לתקן גם את המחשבה והרצון ואת עולמו הפנימי.