דילוג לתוכן העיקרי

לאכול מצות בחג הסוכות?!

מדרש מעניין על פסוקי חג המצות, הנוגע גם לחג הסוכות, מובא בספרא: "'ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות' - יום זה טעון מצה, ואין חג הסוכות טעון מצה. והלא דין הוא: ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה, זה שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה? תלמוד לומר: 'זה' - חג המצות זה טעון מצה, ואין חג הסוכות טעון מצה" (ספרא אמור י"א, א).

ההווה-אמינא של המדרש מוזרה למדי: שחובה לאכול מצה גם בחג הסוכות, ולא רק בחג הפסח! המדרש מבסס מחשבה זו על קל וחומר: אם בפסח, שאין יושבים בו בסוכה, חייבים לאכול מצה - קל וחומר שבסוכות, שבו חייבים לשבת בסוכה, יש חובה לאכול מצה. למסקנה, אפשרות זו נדחית בשל דיוק בלשון הפסוק: "ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים" - "זה", ולא חג הסוכות.

מה פשר דרשה זו? כידוע, ניתן להשתמש במידת ה"קל וחומר" רק אם קיים ציר משותף כלשהו לשני הנושאים, שעליו אחד מהם הוא 'קל' וחבירו 'חמור'. ואכן, בדיקה פשוטה מגלה שקיימת זיקה הדוקה בין חג המצות לבין חג הסוכות - זיקה המופיעה כבר במקרא, אך מתרחבת ומתבססת אצל חז"ל: שני החגים מתחילים בט"ו בחודש, שניהם נמשכים שבעה ימים, בשניהם יש חובה עלייה לרגל ושניהם מהווים זכר ליציאת מצרים. פרט לכך, שני הרגלים הללו חלים בנקודת ציון חקלאית - פתיחת עונת הקציר או סיום עונת האסיף, ומהתוספתא משמע ששתיים מהעונות החקלאיות פותחות בדיוק עם תחילתם: "חצי תשרי, מרחשוון וחצי כסלו - זרע... חצי ניסן, אייר וחצי סיוון - קציר" (תוספתא תעניות פ"א).

כיוון ששני הרגלים הללו כה דומים זה לזה, ניתן להבין את ההווה-אמינא של הדרשה, הלומדת קל וחומר מפסח לסוכות ומעלה אפשרות שאף בחג הסוכות תהא חובה לאכול מצות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)