לא תשנא את אחיך בלבבך

  • הרב יהודה עמיטל

לא תשנא את אחיך בלבבך / הרב יהודה עמיטל

לפרשת קדושים*

לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא י"ט, יז).

הגמרא בפסחים קיג: שואלת: על איזה מצב נאמר 'כי תראה חמור שונאך' (שמות כ"ג, ה), הרי מן הפסוק 'לא תשנא את אחיך בלבבך' אנו לומדים שאסור לשנוא יהודי? ומתרצת הגמרא שמדובר באדם שראית בו דבר ערוה, אותו מצוה לשנוא. אולם, ה'חפץ חיים' בספרו "אהבת חסד", כותב שבימינו אין לשנוא אפילו יהודי שחטא. מכיוון שהפסוק מפרשתינו מקשר בין שנאה לתוכחה - "לא תשנא... הוכח תוכיח...", והגמרא בערכין טז: אומרת (גרסת השטמ"ק):

א"ר טרפון תמה אני אם יש כדור הזה שיכול להוכיח, אם אמר לו 'טול קיסם מבין שיניך', אומר לו 'טול קורה מבין עיניך'

מכאן הסיק ה'חפץ חיים' שמכיוון שאי אפשר להוכיח את החוטאים, אין לשנוא אותם.

תוספות בפסחים (שם ד"ה "שראה") מביא את הגמרא מבבא מציעא לב: שם אומרת הגמרא שמי שעומדים לפניו שתי בהמות אחת שצריך לפרוק אותה ושניה שצריכים לטעון אותה, עליו לסייע קודם לזה שפורק משום צער בעלי חיים. אולם אם הפורק הוא חברו והטוען הוא שונאו - יסייע קודם לשונאו, כדי לכוף את יצרו ולהתגבר על שנאתו. מקשה תוספות - הרי הגמרא בפסחים העמידה זאת באדם שמצוה לשנאתו, ומה שייכת כאן כפיית יצר? מתרצים תוספות - כשאדם שונא את חברו, גם חברו שונא אותו בחזרה, כמו שנאמר "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז, יט). ומתוך כך מגיע האדם למצב ששונא את חברו שנאה גמורה, ולא רק שנאה משום שראה בו דבר ערוה. משנאה כזו יש להמנע ולכן שייכת לגביה כפיית יצר.

משמעות דברי תוספות היא שגם כאשר שונאים מישהו שחטא יש להיזהר מאד משנאה עם נימה אישית. יש לצמצם את השנאה רק לעניין החטאים.

הגמרא בעבודה זרה כו: אומרת שבמומרים יש דין 'מורידין ולא מעלין', כלומר, מותר להוריד מומר לבור שימות, או לקחת לו את הסולם שלא יוכל לעלות מן הבור. אולם החזון איש כותב:

ונראה, דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתעלה גלויה, כמו בזמן שהיו ניסים מצויים, ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה הפרטית הנראית לעין כל, והכופרים אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות לעולם, ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפירצה, אלא הוספת הפירצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו. וכיוון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה כמה שידינו מגעת (יו"ד ב', טז).

כיום נוהגת היהדות החרדית לשמור מרחק מהיהדות החילונית, להסתגר ולא לנסות להחזיר את החילוניים בעבותות של אהבה. יסודה של גישה זו בחשש להיווצרותה של הזדהות עם החילונות.

הזוהר בפרשת נח מספר על נח שיצא מן התיבה והתלונן לפני הקב"ה על החורבן העצום שעשה בעולם. ה' ענה לו - 'רועה שוטה, עכשיו אתה נזכר? היו לך 120 שנה לפני המבול לבקש רחמים על דורך'. מדוע באמת לא ביקש נח רחמים על בני דורו? - הזוהר מסביר שנח חשש שיושפע מהם. משמעות הדבר היא שאדם הרוצה להתפלל על חברו, צריך להזדהות עמו ועם בעיותיו, להבין אותו, ונח חשש להביע הבנה לחטאי הדור. כך גם היהדות החרדית חוששת ליצור קשר עם זו החילונית, מכיוון שבכך היא תביע הזדהות מסויימת עם דרכה של היהדות החילונית.

הבסיס של גישה זו הוא אמיתי, אך למרות זאת חייבים לנסות להבין את היהדות החילונית ולהידבר עמה. עלינו לזכור שהקב"ה שופט את האדם לפי התנאים שהיו לו והסביבה שבה חי. אדם שלא שמר תורה ומצוות משום הדרך בה חונך, כלל לא בטוח שהקב"ה ישפוט אותו בחומרה. גם אנו לא בהכרח היינו שומרים תורה ומצוות, אילו לא נולדנו וגדלנו במשפחות כאלו. חייבים להידבר עם היהדות החילונית וליצור איתה קשר, אם ברצוננו להשפיע על החברה החילונית ולקרבה בעבותות של אהבה.

 
 

* השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קדש פרשת קדושים ה'תשנ"ז, וסוכמה על ידי מתן גלידאי.