דילוג לתוכן העיקרי

וישלח | לדמותו של יעקב

הרב אהרן ליכטנשטיין
19.11.1994
קובץ טקסט

 

השיחה נאמרה בשנת תשנ"ה. סיכומה לא עבר את ביקורת הרב

 

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם; וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (י"ב, ד'-ה')

רש"י על אתר, מביא שתי סיבות אפשריות מדוע מזכיר יעקב את הזמן בו שהה אצל לבן:

"גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני 'הוה גביר לאחיך' שהרי לא נתקיימה בי; דבר אחר, גרתי בגימטריא תרי"ג - כלומר, עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"

לפי התירוץ המפורסם מבין השניים, שנחרט בבזכרוננו עוד בשחר טל ילדותנו, עולה שהזמן בו שהה יעקב אצל לבן עבר עליו בניסיון 'לשרוד'. למרות כל הקשיים והבעיות שארעו לו שם, מהחלפת רחל ועד רמאות לבן - לא נשבר יעקב ולא התרופפה אמונתו. הוא המשיך לשמור על כל תרי"ג המצוות ולא עזב את מסורת אבותיו.

אולם, יש לשאול האם באמת כך צריכים אנו לראות את דמותו של יעקב? האם במשך כל שנותיו של יעקב לאחר שברח מביתו הוא לא התקדם, אלא רק שמר על הקיים? השאלה מתחזקת לאור תיאור התורה על המהפך שחל בחייו הפרטיים של יעקב, שהפך מרווק "איש תם יושב אוהלים" לבעל משפחה עניפה הבקיא בענייני העולם ובדרך בה יש להתנהל בו.

מעבר לכך, בהמשך הפרשה מציינת התורה שלאחר המפגש של עם עשו בא יעקב ל"שלם עיר שכם", ורש"י על אתר מצטט את מדרש חז"ל: "שלם בגופו... שלם בממונו... שלם בתורתו". נדמה, ש'שלמות' איננה רק שמירה על הקיים. שלמות היא גם התקדמות לדרגות הגבוהות ביותר בכל אחד מהתחומים. אם כן, מתחזקת השאלה האם הראיה של יעקב בבית לבן כשורד, המצליח להשאר במדרגתו הראשונה למרות הפרעות חיצוניות, אכן עומדת במבחן המציאות?

כשאנו פוגשים את יעקב בתחילת דרכו, מעידה עליו התורה שהוא "איש תם יושב אוהלים". מה פשר תיאור זה? נראה, שהתכונה הבולטת ביותר בתיאור מסוג זה הינה חוסר הבגרות והיוזמה של יעקב. יעקב אינו 'תם' רק במשמעות 'תמים', אלא גם במשמעות של אדם היושב בתוך האוהל ואינו יודע כיצד להסתדר ולהתמודד עם העולם שבחוץ. ואמנם, פסוק אחד במיוחד תמיד בולט לי בהקשר זה. כאשר מצווה רבקה על יעקב לגנוב את הברכות היא אומרת לו "עלי קללתך בני" - מילים אלו מציגות את יעקב כאדם שאינו יכול לקחת אחריות על מעשיו, ומסכים לגנוב את הברכות רק לאחר ששמע שאמו היא זו שתשא באחריות על מעשיו!

לעומת זאת, לאחר השנים שעברו מאז ועד פרשת "וישלח", יעקב לא רק עבר בבית מדרשו של שם ועבר אלא גם בבית המדרש של לבן ועשו. בבית המדרש של העולם הגדול למד יעקב לקחת אחריות על מעשיו ולהתמודד עם המצב שמחוץ לאוהל: הוא נושא את רחל תוך כדי התמודדות עם נסיונות הרמאות של לבן, הוא מרוויח את ממונו תוך כדי עבודת כפיים של שנים רבות, הוא מתמודד עם צבאו של עשו ומנצח ועוד. יעקב שאנו פוגשים בפרשה שלנו הוא יעקב יוזם ואקטיבי, היודע להתמודד עם המציאות ולמצוא פתרונות לבעיות שהיא מעוררת. נכון שיעקב שמר על תרי"ג מצוות בבית לבן, אולם זהו רק מעט מזעיר מהשינוי האישיותי שהתרחש אצלו בבית לבן; הוא הפך מ"איש תם יושב אוהלים" לאדם יוזם ובעל אחריות.

נראה לי, שהנקודה שמסמלת שינוי זה יותר מכל היא המזבח אותו מקים יעקב לפני כניסתו לארץ: "ויקרא שמו אל אלוהי ישראל". אחד מההסברים לשם זה שמביא רש"י על אתר, מפרש שמשמעות השם היא שכביכול אומר הקב"ה ליעקב "אתה אלוה בתחתונים ואני אלוה בעליונים". איזה קיצוניות מתבטאת באמירה שיעקב הוא השולט בתחתונים! אין ספק שלא מדובר כאן ביעקב חסר היוזמה והאחריות שפגשנו בתחילת הדרך.

הפירוש השני שמביא רש"י הוא שיעקב 'הכתיר' את הקב"ה כאלוהי ישראל ע"י בניית המזבח. נדמה, שהחידוש במעשהו של יעקב הוא, שבעוד אברהם הכריז על מלכותו של הקב"ה בעולם כולו, יעקב מעלה על נס את העובדה שהקב"ה הוא גם אלוקי עם ישראל דווקא. האם יש ביטוי יותר גדול ליוזמה וללקיחת האחריות של יעקב מכך שהוא מכתיר את הקב"ה כאלוקיו, ולא רק כאלוקים האוניברסלי?!

ה'שפת אמת' בסוף פרשת 'ויצא' מסביר, שמדמותו של יעקב ניתן ללמוד כיצד האדם המאמין יכול להסתדר גם בגלות. במילים אחרות, מדמותו של יעקב אנו לומדים שגם במצבים הקשים ביותר ובזמן החושך האפל ביותר - אל לאדם להיכנס לדאגה. גם במקום החושך - ואולי דווקא מתוכו - יכול האדם לעלות לגבהים הנשגבים ביותר.

המסר של יעקב אינו רק שאדם יכול לעמוד בפני המשברים ולהשאר במדרגתו, כדברי רש"י, אלא שהאדם יכול לטפס דרך המשברים ולהגיע לפסגת השלמות האנושית. ממצב של "איש תם יושב אוהלים" למצב של "ויבוא יעקב שלם - שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו".

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)