דילוג לתוכן העיקרי

צו | לדעת חכמה ומוסר

קובץ טקסט
 
"לדעת חכמה ומוסר"[1]
א. הקדמה
הקרבן הראשון שקרב בכל יום על גבי המזבח הוא עולת התמיד, ובו פותחת פרשת צו:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ.
(ויקרא ו', א -ב).
חז"ל עמדו על הלשון "צו" שנאמר בפניה של משה לאהרן ובניו ביחס לעולת התמיד:
"צו". אין צואה אלא זירוז מיד ולדורות.
(ספרא, צו, א').
הספרא מפרש שלשון צו מופיע במקום שבו נדרש זירוז מיוחד. מדוע יש צורך בזירוז מיוחד בצווי על עולת התמיד? בהמשך דרשת הספרא מובאים דבריו של ר' שמעון בר יוחאי המבארים נקודה זו:
אמר רבי שמעון: ביותר כל מקום שיש חסרון כיס.
בהמשך הפרשה מפרטים הפסוקים את חלקי הקורבן להם הכוהנים זכאים בכל אחד מהקורבנות ואת גדרי אכילת כל אחד מהם. הקרבן היחיד שהכהנים אינם זוכים לאכול מבשרו הוא קרבן העולה, שנשרף כליל על גבי המזבח. ר' שמעון מסביר שהיות ויש חסרון כיס לכהנים בקרבן העולה, שכן הם אינם אוכלים מבשרו, התורה הוצרכה לזרזם בהקרבת עולת התמיד.
ב. "דעת האדם קשורה בחמדת הממון"
על הדברים הללו מעיר ר' אליהו לאפין:
ואנו עומדים ותמהים: היתכן שאהרן, הכהן הגדול, שעליו הכתוב אומר (דברים ל"ג, ה): "תומיך ואוריך לאיש חסידך" - צריך לזירוז יותר במקום שיש חסרון כיס?
(לב אליהו, ירושלים, תשס"ה, פרשת צו, עמוד ו').
התייחסות לשאלה זו אנו מוצאים כבר בכתבי ר' שמחה זיסל זיו (הסבא מקלם):
דברנו בביה"ת[2] רעיון קצר: צו וגו' ופרש"י "ר' שמעון אומר ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, ובעולה יש חסרון כיס לכהן שכולה כליל". הנה ידוע כי הכהנים היו עשירים, כי הקטורת תעשיר וגם ברכת ה' היא תעשיר, כי הם אוכלי שולחן גבוה, ומה גם שאין בה רק חסרון רווח, ועם כל זה ידעה התורה שלבו של אדם תלוי בכסו, וחסה התורה שלא ימעול בקדשים, אחרי שהם מורגלים בקרבנות הנאכלים לכהנים, יש לחוש שיטה לבו בו למעול בעולה.
(אור רש"ז, ויקרא, מאמר שנ"ז, עמוד יח).
ר' שמחה זיסל מסביר שהתורה חששה שהכהנים ימעלו בעולה כיוון שאין להם טובת הנאה בה, והוא לומד מפרשייה זו עיקרון מוסרי:
ומזה נראה כי התורה ידעה עד כמה דעת האדם קשורה בחמדת הממון, עד שגם לכהנים אשר אכילתם עבודה, וכמו שאמרו: "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים"[3] ועם כ"ז[4] יש לחוש לחטא מעילה, על אחת כו"כ[5] אנחנו שעסקנו אנו עבודה, ורק תאוה וחמדת הממון במותרות, מי לא יבין כי יש לחוש פן יתערב זר במעשה ידינו, כמו גזל עפ"י[6] חו"מ[7] ואונאה ותרמית. וגילתה לנו התורה כי אעפ"י[8] שכל התורה צריכה חיזוק, כאז"ל[9] (מכות כג:) ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו וכו', אבל כשבא לעסק ממון, צריך להקדים לעצמו: אני יודע כי דעתי נוטה לחמדת הבצע, א"כ[10] אני צריך להיזהר ולהתחזק תמיד שלא להטות דין התורה. והודיעה לנו התורה שני דברים, הא' שבל יאמר האדם "אני ארבה ולא יסור לבבי"[11] רק כל אדם, אפילו גדולים כמו כהנים, הם בסכנה הזאת, שנית הודיעה לנו התורה תרופה לזה, הקדמת הזירוז כנ"ל.
(שם).
לשון צו שנאמר בעולת התמיד מלמדת אותנו עד כמה "דעת האדם קשורה בחמדת הממון". טענתו של ר' שמחה זיסל היא שמודעות האדם לחולשתו בתחום הזה עשויה לסייע בידו להתמודד עימה בצורה טובה.
ר' אברהם פנחס גרודזינסקי[12] מוסיף ומסביר מדוע דווקא בקרבן העולה התורה הרחיקה מחמדת הממון:
עולה מכפרת על עון הרהור הלב,[13] בזה היא עליונה מכל הקרבנות ודרוש בהקרבתה טהרת לב, שלא ימצא בו אף צל של מדת אהבת ממון, אשר ממנה יכולה לבוא התרשלות בעבודה. והזהיר צריך זהירות וחיזוק, כמו שנאמר, וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו,[14] ועל כעין זה אומר דהמע"ה[15] "ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך ה'"[16]. נקיון הלב והכפים של נגיעה - ואח"כ[17] ואסבבה את מזבחך.
(מבית אברהם, מהדורת תשל"ו, חלק ראשון, עמודים רס"ה - רס"ו).
בקרבן עולה, אשר מכפר על הרהור הלב, נדרשת מהאדם טהרת לב שלמה שאין בה נגיעה או שמץ של חמדת ממון.
ג. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך'"[18]
בהמשך השיחה של ר' אליהו לאפין שהוזכרה לעיל, הוא מפנה תשומת ליבנו לכך שהתורה מזרזת את אהרן בהקשר נוסף:
כיוצא בזה מצאנו עוד יותר מפורש בפרשת אחרי מות (ויקרא ט"ז, א): "וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד' וימותו, ויאמר ד' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו', ולא ימות וגו"...יש כאן ענין זירוז מיוחד לאהרן - שאל יבוא בכל עת אל הקודש, בצירוף אזהרה זו: שלא ימות כדרך שמתו בניו. הנה גם כאן אנו נרעשים ונפחדים על ההדגשה המפורשת בתורה, שיש הבדל באזהרה לאהרן הכהן - שאל יבוא בכל עת אל הקודש - אם יזהירוהו ויזכירו לו שלא ימות כדרך שמתו בניו - או לא, ומה זאת? וכעי"ז[19] מצינו עוד בהרבה מקומות בתוה"ק[20] - באזהרות לגדולי ישראל, ובשבחן על קיום מצות השי"ת,[21] אף בדברים שלדעתנו דברים קלים הם אצלם! ויש להתבונן בזה.
(שם, עמודים ו' - ז').
מסקנתו של ר' אליהו, לאור הדברים הללו, היא שכל אדם, גם הגדול שבגדולים, עלול להיכשל. הכותרת שר' אליהו נותן לשיחה היא "אל תאמין בעצמך" ובמהלכה הוא מביא כמה ראיות מדברי חז"ל לכך שאסור לאדם להאמין בעצמו עד יום מותו:
וכן מצינו בחז"ל (שבת פ"ח, ע"א), שאמרו שעל אף מדרגתם של כלל ישראל בקבלת התורה על הר סיני, שאמרו כולם - כאיש אחד, בפה אחד, ובלב אחד - נעשה ונשמע, עד שיצתה בת קול ואמרה : 'מי גילה רז זה לבני' - ואעפ"כ[22] אחז"ל שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, ואמר להם: 'אם תקבלו את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם'. וכ"כ[23] למה? לשם מה היו צריכים לאיים עליהם באיום הנורא הלזה?
אבל כבר אמרנו כמה פעמים הטעם, שאפילו האדם הגדול ביותר - כ"ז[24] שהוא בחיים על הארץ הזאת - אין להאמין בו, ולכן צריך שיהא מורא שמים עליו - דהיינו בפשטות יראת העונש, שיהא ירא ומפחד שאם יעבור על רצון הבוי"ת[25] - יענש חמורות! ולכן כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית!
(שם, עמוד ט').
ראיה נוספת מביא ר' אליהו ממעשה שהובא בירושלמי:
ואחז"ל (ירושלמי שבת פ"א בקיצור): מעשה בחסיד זקן אחד שהיה יושב ושונה: "אל תאמין בעצמך עד עת 'זקנתך'" - במקום (אבות פ"ב, מ"ד): "אל תאמין בעצמך עד יום 'מותך'", כי היה חסיד גדול וזקן, והרגיש בעצמו שאין לו כבר שום שייכות לעוה"ז.[26] והתרעמו עליו בשמים על שינוי זה, ונתנו רשות ליצה"ר[27] הרוחני, והתחפש לאשה יפת תואר - אשר מימות תובל קין לא היתה כמוה, ונכנס בדמות זו לחדר של אותו זקן, וכיון שנשא עיניו וראה כן - דיבר אתה דברים אשר אינם ראויים לחסיד כמותו, אבל תיכף התחרט והיה לו צער גדול מזה, וכנראה שהיה בסכנה מחמת הצער - כי היה חסיד גדול אמיתי, וריחמו עליו בשמים, ונצטוה אותו רוח להפסיק, והתגלה לו ואמר לו: 'דע כי שלחו אותי מן השמים ללמד אותך בזה שלא תגרוס עוד 'אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך' - אלא 'עד יום מותך'!
הרי שעד יום מותו של האדם - אינו בטוח בעצמו כלל וכלל, ועליו לבקש רחמים שיעזרהו השי"ת שלא יכשל ח"ו,[28] וכמו שהביאו חז"ל (קידושין ל, ע"ב) את הפסוק בזה (תהלים ל"ז, ל"ב) : "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", כלומר, רשע זה - הוא היצר הרע - אינו מסתלק משום איש, ואינו מתייאש אף מן הצדיק ביותר, וצופה לו לתפסו במקום ובזמן המתאים להכשילו, ונצחונו עליו מובטח - כי קשה הוא מאד, ורק "ד' לא יעזבנו בידו" - כלומר: אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, עי"ש.[29]
ואפילו "ביום מותו" - כששוכב במטתו ויודע שעוד מעט ויניח הכל כאן, והוא הולך ליחן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה - גם בעת הזאת צריך רחמים מרובים ולבקש עזר ד'.
(שם, עמודים ח' - ט').
בסוף השיחה ר' אליהו מלמד מהי הדרך להתמודד עם החולשה האנושית ולהתגבר על היצרים האפלים:
והאיך נעשה האדם לירא שמים? ראשית צריך ללמוד ההלכות - כדי לידע איך לקיים התורה, והם מפוזרות בש"ס כולו, ובצד ההלכות - הביאו חז"ל דברי אגדות, וגם אלו צריכים הרבה לימוד. מהר"י אבוהב ליקט כל האגדות שבש"ס ועשה מזה חיבור גדול הנקרא "מנורת המאור", וכן אחז"ל (אבות דרבי נתן פכ"ט): 'מי שיש בידו הלכות ואין בידו אגדות - הרי הוא דומה למי שיש כלי זיין בידו אבל הוא חלש, ומי שיש בידו אגדות ואין בידו הלכות - הוא דומה לגבור בלא כלי זיין".
והוא מה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי א', ב'): "לדעת חכמה ומוסר", חכמה - היא הכלי זיין לאדם נגד יצה"ר, אבל אם האדם חלש ואינו יכול להרים את הכלי זיין שבידו ולהשתמש בו כנגד השונא - א"כ מה יועיל לו כלי זינו? לכן הכריז שלמה שצריך לדעת חכמה וגם מוסר! כי ע"י[30] לימוד המוסר - נעשה אדם גבור - מקבל גבורת הלב, גבורת הנפש, ואז ירצה ויוכל להשתמש בכלי זיינו נגד השונא הגדול השוכן בבתי נפשו - ויכריעו תחתיו, וכמ"ש[31] חז"ל (ב"ב ט"ז, ע"א) שאמרו לו חבריו של איוב לאיוב אף אתה תפר יראה וכו', "אמר הקב"ה: 'בראתי לו יצה"ר - בראתי לו תורה תבלין!'", הנה התחילו ביראה - וגמרו בתורה? אבל דבר אחד הוא: "לדעת חכמה ומוסר"!
(שם, עמוד י').
ידועים דברי הזוהר הקדוש, שהמשיל את החמץ ליצר הרע.[32] על פי חכמי המוסר, בדיקת החמץ וביעורו מהווים ביטוי לתהליך ביעור החמץ הפנימי שצריך ללוות את האדם כהכנה לחג החרות.
יהי רצון שנזכה למצוא את החמץ, לבערו ולהיות בני חורין.
חג כשר ושמח.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ג
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 
[1]   משלי, א', ב.
[2]   בבית התלמוד; הכוונה היא לישיבה שר' שמחה זיסל עמד בראשה, אשר נקראה ה"תלמוד תורה" בקלם.
[3]   פסחים נט:.
[4]   כל זה.
[5]   כמה וכמה.
[6]   על פי.
[7]   חושן משפט.
[8]   אף על פי.
[9]   כמאמר חז"ל.
[10]            אם כן.
[11]            על פי תנחומא, וארא, ה'. לפי מדרש זה שלמה קרא את הפסוק "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" (דברים, י"ז, יז) ואמר בלבו "אני ארבה ולא יסור לבבי", אך בסופו של דבר נשיו "הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים" (מלכים א', י"א ד).
[12]            מבחירי תלמידיו של ר' נתן צבי פינקל (הסבא מסלבודקה), אשר שימש כמנהלה הרוחני של ישיבת סלבודקה בליטא.
[13] ירושלמי, יומא, ח', ז.
[14]            דברים, ג', כח.
[15]            דוד המלך עליו השלום.
[16]            תהילים, כ"ו, ו.
[17]            ואחר כך.
[18]            אבות, ב', ד.
[19]            וכעין זה.
[20]            בתורתנו הקדושה.
[21]            השם יתברך.
[22]            ואף על פי כן.
[23]            וכל כך.
[24]            כל זמן.
[25] הבורא יתברך.
[26]            לעולם הזה.
[27]            ליצר הרע.
[28] חס ושלום.
[29]            עיין שם.
[30]            על ידי.
[31]            וכמו שאמרו.
[32]            למשל זוהר, פרשת ויחי, רכו:.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)