לה. - צורת הבתים וקשירת הרצועות

  • הרב אביעד ברטוב

צורת הבתים וקשירת הרצועות / אביעד ברטוב

הלכה למשה מסיני

הלכות רבות נאמרו על אופן עשיית בתי התפילין וקשירת הרצועות, ועל רבות מהם נאמר כי הן 'הלכה למשה מסיני'. הרמב"ם, מונה אותן אחת לאחת:

"שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל, ואלו הם: שיהיו מרובעות, וכן תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות, ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל, ושיכרוך הפרשיות במטלית, ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן, ושיהיו תופרין אותן בגידין, ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה, ושיהיו הרצועות שחורות, ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת" (הל' תפילין פ"ג).

בשיעור זה לא נעסוק בכל הלכות אלו, אלא רק בהלכות המודגשות בציטוט לעיל.

ריבוע התפילין

הגמרא במנחות מציגה את גדרי ריבוע התפילין:

"תנא: תפילין מרובעות - הלכה למשה מסיני. אמר רב פפא: בתפרן ובאלכסונן. לימא מסייע ליה: העושה תפילתו עגולה - סכנה ואין בה מצוה; אמר רב פפא: מתני' דעבידא כי אמגוזא" (מנחות לה.).

הגמרא מביאה סיעתא לשיטתו של ר' פפא כי ההלכה שהתפילין צריכות להיות מרובעות הינה הלכה למשה מסיני, מדברי המשנה במגילה (כד:) הקובעת כי העושה תפילין עגולות מסתכן, ולא מקיים את מצוות תפילין. ואולם, רב פפא עצמו מסייג את הדברים, ואומר כי המשנה במגילה עסקה במצב מיוחד ולא ניתן ללמוד ממנה דין זה.

את בית התפילין ניתן לחלק לשנים: החלק העליון בו נתונות הפרשיות, והחלק התחתון 'התיתורא', אשר הינו הבסיס לתפילין. כאשר בסיס התפילין אינו שטוח אלא מחודד, אזי במקרה והמניח יקבל מכה על התפילין הוא מסכן את עצמו. רב פפא דוחה את הנסיון להוכיח מהמשנה ומסביר כי מדברי המשנה ניתן רק לדייק לגבי בסיס התפילין שצריך להיות שטוח, ולא לתפילין עצמן. במידה והבסיס אינו מחודד אלא שטוח, צורת הבית אינה מעכבת.

מדברי רבנו תם בתוספות על המשנה במגילה משמע אף מעבר לכך. המשנה אומרת כי העושה את התפילין שלו עגולות - סכנה ואין בה מצווה. רבנו תם מוסיף ואומר כי לא רק שיש בכך סכנה במקרה שהמניח יקבל מכה על הראש, אלא גם ההגנה שמעניקות התפילין - לא תחול עליו:

"סכנה ואין בה מצווה - פירש רבנו תם בשעת הסכנה יכול להסתכן בהן ולא תגין עליו המצוה ולא יעשה לו נס כמו לאלישע בעל הכנפיים" (מגילה כד: ד"ה סכנה).

אלכסונן בריבוע

ההבנה הפשוטה היא כי דרישתו של רב פפא כי על התפילין להיות מרובעות בתפרן ובאלכסונן, הינה אותה דרישה בלבוש אחר. ואולם לא כך נראה מדברי הרמב"ם:

"שמונה הלכות יש במעשה התפילין, כולן הלכה למשה מסיני. ולפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת מהן, פסל. ואלו הן: שיהיו מרובעות, וכן תפירתן בריבוע, ואלכסונן בריבוע, עד שיהיה להן ארבע זווייות שוות... (הלכות תפילין פ"ג, הלכה א).

כפי שניתן לראות, הרמב"ם מפצל בין שתי הלכות:

* תפירתן בריבוע - כלומר התפירות שבין החלק העליון שבתפילין לבסיס, צריכות להיות מרובעות, וכן התפירות בבסיס התפילין.

* אלכסונן בריבוע - המראה הכללי של התפילין צריך להיות ריבוע ולא מרובע. הדרישה היא לא רק לצורת מרובע, אלא לריבוע שכל צךעותיו שוות.

ההלכה השנייה בדברי הרמב"ם היא ההבנה המחודשת של ר' פפא באותה הלכה למשה מסיני. עד שלא בא רב פפא והגדיר את שהתפילין צריכות להיות מרובעות גם באלכסונן, היינו מסתפקים בצורת מרובע ותו לא.

תפילין שנפגעו

מה קורה כאשר התפילין איבדו את צורת הריבוע שלהן? כותב ה'שלחן ערוך':

"עשאם מרובעות ואחר זמן נתקלקל רבוען, יש מי שאומר שצריך לרבען" (אורח-חיים סימן ל"ב).

אמנם ה'שלחן ערוך' משתמש במילים 'יש מי שאומר', אולם נושאי הכלים על אתר מעירים כי כך הוא פוסק להלכה.

כפי שראינו לעיל בדברי הרמב"ם, הרמב"ם דורש שזויות התפילין תהיינה שוות. מה הדין במקרה והפינות נשחקו, על כך כותב בעל 'ערוך השולחן':

"אבל הרמב"ם ריש פרק ג' כתב ואלכסונן בריבוע עד שיהיה להן ד' זויות שוות עכ"ל. וכוונתו מבוארת דהעיקר דהזויות יהיו שוות. ואם כן, אף אם חידוד הקצוות נתקלקלו מעט מה בכך, מכל מקום הזויות שוות הם! ועוד דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וקלקול הזויות הוא בהכרח! ואמת כי יש מסופרים מומחים גדולים באומנתם בבתים שלא יתקלקלו, אבל רובא דרובא אין ביכלתם לעשות כן. ועוד שלוקחים בעד הבתים שלהם ממון הרבה שאין ביכולת כל אדם להשיגן. וסוף דבר ראיתי גם בהם שבמשך העת מתקלקלים מעט כי כן הוא בהכרח. ולכן אני אומר דחלילה לומר על זה שם פסול, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. וזהו כמו שאמרו בבכורות (יז:) לענין מרובע - עביד כל היכי דמצית, וכמ"ש בסעי' ע"ה. ואותם המחפשים חומרות יתירות אין דעת חכמים נוחה מהם" ('ערוך השלחן סימן ל"ב).

קשר דלת וקשר מרובע

מהי צורת הקשירה המועדפת לתפילין של ראש? מדברי הגמרא בשבת עולה כי צורת הקשר בתפילין הינה הלכה למשה מסיני, אולם האחרונים נחלקו מהי צורת הקשר הזו. אומרת הגמרא:

"דאמר אביי: שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. ואמר אביי: דל"ת של תפילין הלכה למשה מסיני. ואמר אביי: יו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני" (שבת סב:).

תוספות על אתר אינו גורס בגמרא דל"ת ויו"ד של תפילין[1], ומכאן ניתן להסיק שלשיטתו צורת הקשר בתפילין אינה מעכבת.

בשיעורים הקודמים הזכרנו את הגמרא במנחות (לה:) הלומדת את ההלכה שהאות של תפילין של ראש צריך להיות מוחצן, מן הפסוק 'וראו כל עמי ארץ כי שם ה' נקרא עליך'. מכאן הסיקו חלק מן הפוסקים שצורת הקשר בתפילין של ראש צריכה להיראות כדל"ת דווקא. זאת משום שהאות שי"ן המשוקעת בבית מצטרפת לדלת שבקשר האחורי וליו"ד שבקשר הנמצא בתפילין של יד, וכך מגיעים לשם שד-י[2]. הלכה זו אינה מוסכמת על כולם ותלויה במנהג, ויש בעדות ישראל שנהגו לקשור קשר מרובע בתפילין של ראש.

בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חלק ט' סימן ט) מובאת תשובה ארוכה המפרטת את השיטות השונות, ומסקנת בעל ה'ציץ אליעזר' הינה שקשר מרובע אינו מעכב, ולא כפי שכתבו פוסקים אחרים. מעניין שיש שרצו לתלות את צורת הקשירות השונות בהנחת תפילין של רבנו תם. שכן, לשיטתו בתפילין של ראש עיקר המצווה היא בהנחה ולא בקשירה, ולכן גם צורת הקשר אינה מעכבת.

שיטת הרמב"ם

כפי שראינו, אחד מהדברים המעכבים בתפילין לשיטת הרמב"ם הינו קשירת קשר דל"ת. מבאר הרמב"ם:

"ומקיף במדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דל"ת, וקשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו ואי אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין" (פ"ג הלכה יג).

דברי הרמב"ם אינם מובנים כיצד ניתן לבצע קשר מרובע כמין דל"ת?! מכאן נראה כי לשיטת הרמב"ם, צורת הדל"ת אינה דין בקשר אלא ברצועות. כלומר, הקשר יכול להיעשות מרובע אולם הרצועות היוצאות מן הקשר צריכות להיות בצורת דל"ת. כך משמע גם מדבריו בריש פרק ג' שם הוא אומר שצורת הקשר בתפילין צריכה להיות כדל"ת ולא דל"ת ממש. דברים דומים מצינו גם בדברי רש"י:

"שישים הרצועות על ראשו [בענין] שיהא כעין דל"ת כדי שיהא שדי נראה עליהן" (מנחות לה:).

שוב אנו רואים שצורת הדל"ת מתקבלת מתצורת הנחת הרצועות ולא מהקשר עצמו.

שין של תפילין

כפי שאמרנו לעיל, כחלק מן המילה שד-י המופיעה בתפילין, אנו מוצאים על גבי בית התפילין של ראש את האות שי"ן. האם יש לדקדק באות זו את דקדוקי כתיבת סת"ם? רש"י (חולין ט. ד"ה קשר) מבאר כי חוקקים כעין שי"ן, ונראה מדבריו שאין צורך לדקדק, אולם להלכה נחלקו בכך האחרונים.

בשו"ת הר צבי (או"ח כט) מסביר הרב צבי פסח פרנק כי בשאלה זו נחלקו בעל ה' משנה ברורה' וה'חיי אדם'. לשיטת ה'משנה ברורה' לכתחילה יש לכתוב את השי"ן על פי כל הדקדוקים, אולם בדיעבד אין הדבר מעכב. ה'נשמת אדם' חולק וסובר שגם בדיעבד הדבר מעכב.

לעניות דעתי, יסודותיה של מחלוקת זו נתונה במחלוקת רש"י ותוספות. לעיל הסברנו כי לשיטת רש"י (לה.) המילה שד-י נוצרת מצירוף השי"ן החקוקה בבית, הדל"ת ברצועות של ראש והקשר יו"ד הנמצא בתפילין של יד. לעומתו התוספות (שם) הבינו כי שם שד-י נוצר באות שי"ן עצמה, ולכן כתב ר' יעקב מאולרינש שאין להיכנס לשירותים עם תפילין של ראש. בניגוד לתפילין של יד בהם היה מסופק האם חיפוי העור את הקלף מציל מידי בזיון, בתפילין של ראש הוא אסר בגלל האות שי"ן, שלדעתו היא כעין אזכרה שבספר תורה. לשיטת התוספות מובן מדוע ישנם אחרונים שהבינו שדקדוקי סתם מעכבים בה.

נראה כי המחלוקת בין רש"י לתוספות נובעת מהבנת דברי רבי אליעזר הגדול הדורש את הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", על תפילין של ראש (מנחות לה.). רש"י הבין שכוונתו שלבישת התפילין היא שעושה את קידוש ה', ואילו התוספות הבינו את הדברים יותר כפשוטם: ה'שם' עצמו החקוק על גוף התפילין, הוא זה שמקדש את שמו של הקב"ה[3].



[1] ואכן מדברי הגמרא במנחות לה. המביאה את דברי אביי ומשמיטה את הדברים משמע כדברי התוספות.

[2] קביעה זו שהשין של תפילין מצטרפת אל הדלת והיוד שבקשרים מקורה בדברי רשי מנחות לה: ד"ה קשר של תפילין. תוס שם מקשה על רש"י מדברי הגמרא במגילה כו: שרצועות של תפילין הם תשמשי קדושה ולא קדושה עצמה. לומר לך שהיוד ודלת אינם קדושות אלא הם רק עיטור לתפילין. זאת בניגוד לשין של תפילין הנתפסת כקדושה ולכן אין להיכנס על תפילין של ראש לבית כסא. לכן לא ברור מדוע צירף רש"י את האותיות שבקשרים לשם שדי, ולקמן נבאר את הדברים.

[3] בירושלמי בברכות (פ"ה ה"א) מובאת דרשה של רשב"י שהשם הנמצא בתפילין של ראש מסלק את השדים