ליישוב סכסוכים משפחתיים

מאת אריאל שופר (מחזור כ"ה)

מעיון בפרשה עולות מס' שאלות ביחס לקרע שבין אברהם ולוט. סכסוך שהתחיל במריבת רועי אברהם עם רועי לוט-סכסוך שכנים פשוט לכאורה. תוצאות העימות היו מרחיקות לכת ביחס לקלותו!!

לאחר מספר שנות נדודים ותלאות שעברו יחד, לא מסוגלים יותר הדוד ואחינו לדור בכפיפה אחת.

מה ארע, שכעת אין הם מסוגלים לדור יחד? האומנם ה'מקנה' מהווה בעיה שכזו? מדוע דווקא עכשיו? האם זו הדרך לפתור בעיות? בריחה במקום התמודדות?

יתכן שהמפתח לשאלה זו טמון בהבנת פרשיה עלומה נוספת המופיעה בסמוך.

לפני סיפור מריבת הרועים, מספרת לנו התורה על ירידת אברהם למצרים-ארוע שמתחילתו ועד סופו תעלומה גדולה אופפת אותו!

מדוע ירד אברהם למצרים? מדוע פנה לשרה בבקשה הלא שיגרתית-לומר שהיא אחותו? מה התכוון להשיג בכך?

בפרשה מופיע הסברו של אברהם לשתי השאלות האחרונות:

"אמרי נא אחותי את למען (1)יטב לי בעבורך (2)וחייתה נפשי בגללך" (בר' יג' יג')

מהו פשר ההסבר?

רש"י בעקבות המדרש (ב"ר מד) מסביר כפשוטו.

אברהם חשש מפני המצרים "שהיו מכוערים ולא הורגלו בנשים יפות". אברהם הניח שכאשר המצרים יראוה הם יהרגוהו כדי שיוכלו להביא את שרה לפרעה מלכם. מה כוונת הביטוי הראשון "למען יטב לי בעבורך"? רש"י מבין שמדובר בהטבות חומריות שפרעה יטיב לאברהם בתמורה ללקיחת שרה, הואיל והוא אחיה.בצורה שונה אך במעט הבין גם הראב"ע את שני חלקי נימוקו של אברהם.

אולם מהסברם זועקות מס' שאלות.

בהחלט יתכן שאברהם רצה להציל את חייו, ולכן ביקש משרה הצלה זו, אך מדוע רצה עושר ממוני מעבר להצלה פיסית? יוצא כביכול שאברהם מנצל את הארוע להוציא מפרעה עושר שלא כדין!!

היתכן דבר כזה באברהם? אברהם שאחרי נצחונו על ארבעת המלכים מצהיר קבל עם ועדה:

"הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון... אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (בראשית י"ג כא-כב)

ומה במקום בו זכה אברהם בצדק בממון לא לו, סירב ליטול מחוט ועד שרוך נעל, על אחת כמה וכמה בסיפור שלנו נראה הדבר תמוה, שאברהם כביכול מתכנן קונספירציה שכזו עם שרה!?!

לכאורה, מסתבר יותר על רקע שאלות אלו כיוונו של הרמב"ן.

הרמב"ן טוען, שאברהם ושרה היו מודעים מחד ליופיה של שרה ומאידך לרמה המוסרית הירודה של עמי הארץ. אברהם החליט (בעל כרחה של שרה) לטעון כי הם אח ואחות בכל מקום בו ישאלו, מתוך תקוה שלא ידרש לכך. התורה מצידה, מספרת לנו רק על המקרים "אשר יתחדש להם עניין בדבר" (רמב"ן על התורה שם).

ב"למען ייטב לי בעבורך" - חלקו השני של טיעון אברהם - אין הכוונה להטבה ממונית. אברהם מבקש / דורש משרה הצלה פיסית. החידוש (אליבא דהרמב"ן)- שהתחדש בסיפור פרעה- הוא שפרעה כלל לא המתין, שאל או בירר לפני שלקח את שרה לביתו. בפסוקים אכן אין שום רמז לכך שפרעה שאל, או שאברהם אמר משהו, טרם נלקחה שרה. שרה פשוט נחטפה לארמונו של פרעה. אברהם שראה שכך הדבר, רק אז אמר שהיא אחותו.

יתכן שכאן טמונה הסיבה שאברהם הסכים לקבל את המתנות הרבות מפרעה - לא "תאות בצע". הרי עצם המעשה של "חטיפת" שרה ללא בירור מקדים, מראה על רמה מוסרית ירודה מאד - רמה המקבילה ל"בני הא-להים" בסוף פרשת בראשית. מעשה זה המחיש לעיני אברהם (וממחיש גם לעינינו) את העימות החריף שבין התרבות המצרית לבין דרך ה'. לכן רואה אברהם את יד ה' בכל מה שאירע לו במצרים. כלשון הרמב"ן:

"הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הצרות ובצורת. והמצרים עשקו אותו חינם לקחת את אשתו. והקב"ה נקם נקמתו בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה, בכסף ובזהב, וגם ציוה עליו פרעה אנשים לשלחם; ורמז אליו כי בניו ירדו מצרימה מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם נשים, כאשר אמר 'וכל הבת תחיון', והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף ובזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד..."

אברהם רחוק ממזימות בצע. מנקודת ראותו, המתנות הן חלק מנקמת ה' במצרים. אבל מסתבר שלא היה הדבר כן מנקודות ראותו של לוט בן אחיו! נראה שניתן כעת להבין את מריבת אברהם ולוט.

אם נאמץ את כיוונם של חז"ל בהסבר סיבת המריבה, שנבעה מכך שלוט התיר לרועיו לגזול את שדות הכנעני. אמנם לא היה זה גזל במזיד אלא דווקא צעד שנבע מתוך מחשבה על ירושתו העתידית. נוכל להבין לאור הסברנו את סיבת הסכסוך. לוט, שירד עם אברהם למצרים השקיף על כל הארוע מן הצד. למתבונן מן הצד, נראה כביכול שאברהם "מסדר" את המצרים. הוא אומר להם ששרה אחותו, מקבל את הטבותיהם, ואחר כך הוא נוטלה והולך לדרכו. לוט אינו מסוגל להבין את הדברים אלא בראיה שטחית; אין לו מודעות למשמעות הרוחנית של שהית אברהם במצרים. ממילא, לוט מבין שנטילת ממון / מתנות שלא כדין איננה דבר פסול אלא אף דבר לגיטימי כשיש לו צידוק כלשהו. לכן, מתיר לוט לרועיו לרעות בשדות הכנעני, הרי הם אמורים להיות שלו ביום מן הימים.

אברהם מזועזע מהקלות בה לוט מתיר את הגזל ומוכיחו על כך. לוט, מופתע מ"צביעותו" של אברהם שאחרי שרימה את פרעה מטיף לו מוסר על גזילת הכנעני. לעומתו אברהם, נדהם לגלות את רמת המוסר הנמוכה של לוט, שאינו רואה פסול בנטילת דבר שלא כדין.

כעת ברור פתרון הסכסוך. אם אלו הם פני הדברים הרי שאין ללוט ולאברהם אפשרות להמשיך ולדור יחד. כאשר קיימים פערים גדולים ברמה המוסרית, המתבטאים בחיי היומיום, לא ניתן לדור יחד. כמאמר חז"ל במסכת אבות: "אוי לרשע ואוי לשכנו". חייבים כעת להיפרד למרות הצער שבדבר.

לאור זאת מובנת בחירתו של לוט. כאמור בפסוקים, לוט בוחר לדור בסדום, שאופיה החברתי היה ידוע מן הסתם לאנשי הסביבה. בחירה זו מעוררת תמיהה, שהרי לוט הורגל לראות דרך חיים של חסד ואמת, בביתו של אברהם. אולם לוט היה "תלמיד שאינו הגון". הוא לא היה מסוגל להבין את דרכו של אברהם לאשורו, ועיצב לעצמו השקפה המעניקה אישור למעשים בלתי-מוסריים במסווה של חוקיות וצדק.

ניתן גם להסביר בדרך זו את האריכות בה מספרת לנו התורה על פגישת אברהם ומלך סדום אחרי מלחמת המלכים. לא היה זה כדי לפרט את הסכמי שביתת הנשק. היה זה בכדי להבהיר את התרחקותו של אברהם מממון זר, בריחתו מן ה'בצע'. אלו פניו האמיתיות של אבי האומה.