למד מן הלמד

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים מט – למד מן הלמד

בדף של היום מתחילה סוגיה ארוכה שדנה ביכולת ללמוד "למד מן הלמד" בקדשים. הבסיס האמוראי לסוגיה זו נמצא בדברי ר' יוחנן (מט.):

אמר ר' יוחנן: בכל התורה כולה למידין למד מלמד, חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמד.

כלומר, בכל תחומי התורה ניתן ללמוד הלכות בצורה של שרשרת היקשים- צרעת הבגד הוקשה לצרעת הראש שהוקשה לצרעת הגוף וכן הלאה, ואילו בקדשים אין זה אפשרי. בהמשך הסוגיה בוחנת הגמרא צירופים שונים של לימודים ודנה האם ניתן ללמוד מהם בדיני קדשים. מסקנות הסוגיה אינן חד משמעיות, אך הכיוון הכללי הוא שהיקש הוא הלימוד הבעייתי ביותר אשר בקושי יכול להצטרף ללימוד אחר, קל וחומר ובנין אב הם הלימודים החזקים יחסית, ולגזירה שווה יש מעמד ביניים.

אנו ננסה לבחון מספר הצעות מדוע לא ניתן ללמוד "למד מן הלמד" בקדשים, לאור העקרונות העולים בסוגיה.

אפשרות אחת היא לטעון שההיגיון האנושי, עליו מושתתות דרכי הלימוד השונות, איננו פועל בדיני קדשים. דינים אלו מקורם בכבשונו של עולם ואין להם דבר עם ההשגה האנושית, וממילא יש לדבוק במה שכתוב בפסוקי התורה ולא ניתן לפתח עקרונות ואנאלוגיות.

אמנם נראה שאפשרות זו מוקשית לאור העובדה שדווקא המידות הבנויות על היגיון אנושי יכולות לפעול ללא הגבלה (בנין אב וקל וחומר) ואילו המידות הטקסטואליות שמקורן במסורת (גזירה שווה והיקש) הן שמוגבלות בצורה הקיצונית ביותר בקדשים.

אפשרות נוספת היא שדיני הקדשים דורשים דייקנות מוחלטת ועל כן יש צורך בוודאות גמורה ביחס לכל פרט. שרשרת של לימודים טבעה לאבד מן הוודאות והמוחלטות שבה ככל שהיא מתארכת, וממילא אין לה מקום בדיני הקדשים.

אפשרות זו יכולה להסביר מדוע דווקא המידות ההגיוניות (קל וחומר ובניין אב) אינן מאבדות מתוקפן, ואילו המידות שעניינן השוואה בין תחומים (ג"ש והיקש) בעייתיות יחסית.

אמנם נראה שגם אפשרות זו נדחית מתוך תחילת הסוגיה בה מבואר שגם בהיקשים שמפורשים בתורה ולא ניתן לטעות בהם דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש.

אפשרות שלישית אותה אני מבקש להציע לא קשורה למהותם של דיני הקדשים אלא להיבט הטקסטואלי שלהם. פרשיות הקדשים נכתבו בחלקן הגדול בסמיכות זו לזו בחלקים גדולים מספר ויקרא. כמו כן, פרטי הקרבנות חוזרים על עצמם בכל קרבן וקרבן בפירוט נרחב ובמילים די דומות. משום כך, מידות הנסמכות על סמיכות והשוואה בין פרשיות (היקש) או על דמיון מילולי ביניהן (ג"ש) כמעט חסרות משמעות בעולם הקדשים- שהרי רוב הפרשיות סמוכות ומושוות זו לזו ורובן עושות שימוש במילים דומות. אי לכך ניתן לדרוש בדיני קדשים דווקא השוואה אחת, אשר ניתן להניח שנעשתה בכוונת מכוון, אך לא ניתן לבצע שרשרת של היקשים והשוואות שהרי באופן כזה ניתן יהיה להשוות את כל דיני הקדשים זה לזה. כך ניתן להבין גם מדוע מידות הגיוניות כמו קל וחומר ובניין אב לא הוגבלו, שהרי ההיגיון פועל כרגיל גם בדיני קדשים ודווקא המידות הטקסטואליות הן שהוגבלו.

הרב אברהם סתיו