למשמעותה של התפילה
הבעל-שם טוב כותב שהתפילה היא התעלות. לדעתו, מטרת התפילה היא התאחדות עם האין-סוף ב"ה ועם כל הנשמות והעולמות:
"כי יש בכל אות עולמות ונשמות ואלהות ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה עם אלהות, ואחר כך מתייחדים ומתקשרים יחד האותיות ונעשה תיבה... וצריך האדם לכלול נשמתו בכל בחינה ובחינה מהנזכר, ואז מתייחדים כל העולמות כאחד ועולים ונעשה שמחה ותענוג גדול"
זוהי ה"דבקות", המייחדת לעצמה מקום חשוב בתורתו של הבעש"ט. בדבריו, מתאר הבעש"ט את השפעת התפילה: כיצד האדם עולה ע"י האותיות מעולם העשייה (הדיבור), דרך עולמות היצירה והבריאה עד לעולם האצילות.
ר' חיים מוואלוז'ין, בספר "נפש החיים", מתאר תנועה הפוכה: האדם אינו מתעלה בשעת התפילה לעולמות העליונים, אלא הוא מושך קדושה מן העליונים לתחתונים. המוקד, לדעתו, נעוץ דווקא בעולם הזה: מטרת התפילה היא להוריד שפע אלוקי לעולם הגשמי:
"אלא שכל כוונת לבנו בכל הברכות והתפילות - צריך שתהיה... לפעול ולהמשיך בהם אור ושפעת קדשה מעצמותו יתברך, כפי התעוררות המגע אליהם ממעשי האדם".
התפילה מחיה את העולמות, אך לא בכך שהעולם מתעלה אלא בכך שהשפע האלוקי יורד לעולם. ר' חיים מוואלוז'ין ממשיך ומסביר ש"כל האוכל ואינו מברך נקרא גזלן", כיוון שהוא גוזל ומונע מהעולמות את שפעת הברכה והקדושה שהיה יכול להשפיע בהם על ידי ברכתו.
כך או כך, התפילה אינו תפילתו הפרטית של האדם. בתפילתו, עלינו להשתדל להעלות את העולמות לעולם הקדושה, ולהחיות את העולם בשפעת הקדושה היורדת מן העליונים, להרוות את עולמנו ברוח קדושתה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)