לפתן שאוחסן בכלי בשרי

  • הרב אביעד ברטוב

לפתן שאוחסן בכלי בשרי

אביעד נוהג לקחת לעבודה קציצות טעימות, שאותן חימם במיקרוגל, בכלי העשוי פלסטיק. באחד הימים, לאחר שסיים לאכול את הקציצות, ניקה את הכלי והכניס לתוכו לפתן נפלא כדי להביא לאשתו שבבית. הלפתן נשאר בכלי זמן מה, ורק יומיים לאחר מכן ביקשה אשתו לאוכלו ביחד עם עוגת גבינה. האם מותר לה לעשות זאת?

לכאורה, דין הלפתן מפורש בשולחן ערוך (ק"ה, א): "איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן - מקרי כבוש, והרי הוא כמבושל ונאסר כולו. אבל פחות מכאן - בהדחה סגי". במילים אחרות, גם מאכל צונן יכול להעביר טעם איסור לתוך כלי, אם הוא שהה בתוכו 24 שעות. המקור לדין זה מצוי בגמרא בפסחים (עו ע"א): "דאמר שמואל... כבוש הרי הוא כמבושל" - כלומר, כאשר דבר יבש נמצא בתוך נוזל הוא נכבש, ופעולת הכבישה הזו נחשבת כבישול.

באותה מידה שמאכל צונן מפליט טעם לאחר 24 שעות, מובא באחרונים שמאכל צונן גם בולע טעם לאחר 24 שעות. לכן, אם מאכל פרווה שהה בכלי בשרי 24 שעות - הוא הופך לבשרי, כאילו בושל עם בשר. במקרה שלנו, לכאורה, כלי האחסון בלע טעם מהקציצות (שכן הן היו חמות), והפליט את הטעם היישר לתוך הלפתן (שכן הוא שהה בתוכו 24 שעות). ממילא, הלפתן הוא בשרי, ואסור לאוכלו עם חלב.

אמנם, הדברים אינם כה פשוטים. הש"ך והט"ז ערערו על כל דין כבוש בכלים, מכוח דיני פגימת הטעם. כלל גדול בדיני תערובות הוא כי טעם נפגם לאחר 24 שעות. לכאורה, עוד לפני שעברו על הלפתן 24 שעות בתוך הכלי, כבר עברו 24 שעות מאז שהוצאו ממנו הקציצות, וממילא הטעם הבשרי כבר נפגם ואינו יכול לעבור ללפתן!

באחרונים מובאים תירוצים רבים לקושייה זו, ואנו נזכיר שניים מהם. ה"מגן אברהם" (תמ"ז) מבאר שטעם הבלוע בכלי נפגם לאחר 24 שעות רק אם הכלי ריק. לכן, לדעתו, אם הכלי מלא בנוזלים - הטעם אינו נפגם כלל. ה"חוות יאיר" מתרץ באופן אחר, ומסביר שתהליכי הכבישה והפגימה אינם מקבילים. הכבישה היא פעולה ארוכה הלוקחת 24 שעות, ולאחר 24 שעות הטעם מועבר באופן מלא מהכלי אל המאכל שבתוכו. הפגימה, לאומת זאת, היא תופעה חד-פעמית המתרחשת לאחר 24 שעות, ולא פעולה מתמשכת. לכן, גם אם הטעם הבשרי נפגם לאחר 24 שעות, הוא הספיק לעבור עוד קודם לכן מהכלי אל הלפתן.

הלכה למעשה, בספר "בדי השולחן" מובא שניתן להקל ולסמוך על האחרונים הסבורים שאין כבישה בכלים, והטעם שבכלי נפגם לאחר 24 שעות. מכל מקום, גם אם נחמיר בשאלת הכבישה בכלים, ודאי שאשתו של אביעד רשאית לאכול את הלפתן עם עוגת גבינה: גם אם הלפתן קיבל טעם בשרי, הרי הוא רק נ"ט בר נ"ט (כאילו בושל בכלי בשרי). מעתה, אפילו הנוהגים כרמ"א, האוסרים לכתחילה אכילת נ"ט בר נ"ט בשרי עם חלב, יקלו במקרה זה, כאשר מעורבת גם המחלוקת בדין כבישה בכלים.