דילוג לתוכן העיקרי

יומא | דף מא | לשון של זהורית

במשנה בה אנו עוסקים בסוגייתנו נאמר שהכהן הגדול היה קושר בראש השעיר לשון של זהורית. להלן במשנה (פרק ו משנה ו) נאמר שהמשלח את השעיר היה מחלק את הלשון של זהורית לשני חלקים, וקושר חצי לשון בין קרניו של השעיר וחצי לסלע:

מה היה עושה? חולק לשון של זהורית, חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים

מניסוח המשנה לא כל כך ברור מהי המטרה של טקס לשון הזהורית. בנוסף, קשה להבין האם היו כמה לשונות, והאם הלשון שנקשרה בראש השעיר היא זו שחילקו אותה לשני חלקים לאחר מכן. נענה בקצרה על שאלות אלו:

א. עניין הלשון

הגמרא מתלבטת, על לשון המשנה 'קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו' האם סוף הדברים אמורים על הקשירה, (וממילא בית שחיטתו הוא צוואר השעיר), או על מקום ההעמדה שלו (וממילא פירוש 'כנגד בית שחיטתו' הוא להעמידו מול מקום השחיטה).

מדברי הברייתא נפשט שהכוונה היא כדעה הראשונה, שמטרת קשירת הלשון היא שלא יתערבבו השעירים זה בזה ולא באחרים; וכך כתבו רבנו אשר, רבנו ירוחם וראשונים נוספים, שקשרו לשון גם לשעיר לה'.

רבי יוסף קארו (בית יוסף, או"ח, סימן תרכא) תיקן את הנוסח של הפיוט 'אתה כוננת', בנוסח המקורי נאמר: 'אף שעיר שהוא של שם יעמידהו כנגד בית שחיטתו', וכתב:

שזה טעות נמשך לפייט מצד שראה המשנה ותפס אותה כפשטה ולא נזכר מה שכתוב עליה בגמרא "

ניתן לראות מלשון הפייטן, אם כך, את ההבנה הראשונה - שהמשנה מדברת על ההעמדה בלבד, מכל מקום הנוסח המתוקן היום הוא 'אף בשעיר של שם יקשור לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו בצואר'.

הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים, פרק ג הלכה ד) העתיק את לשון המשנה, נושאי הכלים הסבירו כי כוונתו היא כפי ביאור הגמרא. אולם, יש מי שסבר כי הרמב"ם אכן סבר כי מדובר על העמדת השעיר ואין קושרים בו לשון – הטעם לכך, לדבריו, הוא שבהמשך הגמרא דנה על משקל הלשונות ולא מזכירה את הלשון הזו שנקשרת לשעיר לה'. בעלי התוספות ורבי מנחם המאירי כתבו שהסיבה שלא דנו בלשון זו היא משם שמטרתה הייתה למנוע את ההתערבבות בין השעירים ולכן אין לה שיעור מוגדר וכל מה שימנע את ההתערבבות מתאים.

ב. איזה לשון חילקו

במשנה שהובאה לעיל נאמר שהמשלח חצה את הלשון וחציה קשר לקרני השעיר וחציה על הסלע. בגמרא מוסבר שניתן היה לקשור את כל הלשון על הסלע אלא שהיה חשש שמא תלבין הלשון קודם שידחוף את השעיר ואז ימנע מלעשות זאת; וכאשר הלשון מחולקת היא לא תלבין. כמו כן, ניתן היה לקשור את כל הלשון רק לקרניו של השעיר אולם היה חשש שמא לא יוכל המשלח לראות אם הלשון הלבינה או אלא ולכן יש לחלק אותה.

מפשט האמור נראה שמדובר באותה לשון שנקשרה לאחר ההגרלה, וכך גם משמע מסוגיית הגמרא על משקל הלשון; באופן זה כתב רבי מנחם המאירי – שמדובר באותה הלשון.

יחד עם זאת, בתוספות רא"ש, בתוספות ישנים ובסמ"ג (עשה רט), נאמר שמדובר בשתי לשונות שונות. דעה זו מבוססת על המשנה במסכת שקלים (פרק ד משנה ב), שם נאמר שהיו שתי לשונות – לשון שבראש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)