מבנה ומשמעות הלכות תלמוד תורה

  • הרב אביעד ברטוב
א. פתיחה
 בכותרת להלכות תלמוד תורה הרמב"ם מונה שתי מצוות:
...ראשונה - ללמוד תורה, ושנייה - לכבד מלמדיה ויודעיה...
הביטויים "הראשונה" ו"השנייה" הוא ניסוח מיוחד, המופיע בספר במשנה תורה בשני מקומות נוספים בלבד. נראה שביטויים אלו משקפים את העובדה כי מצוות אלו משלימות זו את זו. כדי להבין זאת, נעיין תחילה בכל מצווה בנפרד, ולאחר מכן נסביר את המודל הכללי. אולם, לפני כן נציג בצורה גרפית את מבנה הלכות תלמוד תורה:
 
ב. מצוות תלמוד תורה
החלק הראשון של הלכות תלמוד תורה, פרקים א' - ד', עוסק במצוות תלמוד תורה. בכותרת להלכות תלמוד תורה הרמב"ם מגדיר את מצוות תלמוד תורה כחובה ללמוד ומתעלם מן החובה ללמד. לעומת זאת, בספר המצוות הרמב"ם מאחד שני היבטים אלו ומגדיר את המצווה כחובה ללמוד וללמד:
... שנצטווינו ללמד חכמת התורה וללמדה, וזהו הנקרא תלמוד תורה...
(עשין, י"א).
התעלמותו של הרמב"ם בכותרת להלכות תלמוד תורה מן החובה ללמד אומרת דרשני, שכן החובה ללמד את התורה ולהעבירה לדורות הבאים מופיע בתורה בקומות רבים, למשל בפסוקים "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים, ו', ז) וכן "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (שם, י"א, יט). השאלה עוד מתחזקת יותר לאור העובדה שבהלכות תלמוד תורה פרקים א - ב' מוקדשים לחובה זו.
נראה שלשיטת הרמב"ם מטרת החובה ללמוד היא ללמד, כפי שמשתמע מן הפסוקים אשר צוטטו לעיל. במילים אחרות, רכישת הידע האישי משנית בחשיבותה להעברת הידע לדורות הבאים. מדרג זה יוצר מודל של המשכיות לתורה: התורה אינה נחלתם של יחידה מומחים העוסקים במושכלות אלא היא נחלת הכלל .
רעיון זה, של 'תורת הכלל', בא לידי ביטוי ביחידות הבאות של הלכות תלמוד תורה, פרקים ג' - ד'. בפרק ג' הרמב"ם מרחיב בעניין קניין תורה והנחלתה, בעקבות דברי חכמים בפרק 'קניין התורה' (תוספת לפרקי אבות מתנא דבי אליהו זוטא וממסכת כלה רבתי, הנקראת לעיתים פרק ו' של פרקי אבות), שכתר תורה מוכן לכלל ישראל. ברם, גם לגישה הדוגלת בלימוד תורה לרבים והפצת החכמה יש הגבלות, ופרק ד' עוסק בהגבלות מסירת התורה לתלמידים הראויים לכך.
ג. מצוות כיבוד תלמידי חכמים
החלק השני של הלכות תלמוד תורה, פרקים ה' - ז', עוסק בכיבוד מלמדיה ויודעיה. בתורה, העוסקת בכבוד תלמידי חכמים היא "והדרת פני זקן" (ויקרא, י"ט, לב; עיינו ספר המצוות לרמב"ם, עשין ר"ט). ברם בדברי חז"ל, וכפי שהדברים באים לידי ביטוי בספר משנה תורה, נוסף הפן של יראה:
כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו, יתר מאביו. שאביו מביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלמדו חכמה - מביאו לחיי העולם הבא.
(הלכות תלמוד תורה, ה', א).
בהלכה זו הרמב"ם משווה בין המודל של מצוות כיבוד הורים לבין המצוות של כבוד חכמים. נראה שהרמב"ם לומד יראת תלמידי חכמים בקל וחומר מיראת אביו, אך גם ללא לימוד זה, בספר המצוות הרמב"ם מוכיח מסברה מדוע קיים פן של מורא תלמדי חכמים:
וזה כלו מבואר כי מחלוקת קרח ומריבת ישראל ותלונתם והאשימם וחשדם אמנם היה עם משה ועליו שהיה רבן שלכל ישראל, ושם הכתוב כל ענין מהם על ה'. ובביאור אמרו "מורא רבך כמורא שמים" (אבות, ד', יב). וזה כלו לקוח בראיה מהיות הכתוב מצוה לכבד החכמים והאבות, כמו שהתבאר בלשונות רבים מן התלמוד, לא שהיא מצוה בפני עצמה...
(עשין, ר"ט).
מחלוקת קרח ועדתו נתפסה בכתוב כהתרסה כלפי שמיים, למרות שבפועל התלונות היו נגד משה, ומכאן הבינו חז"ל (סנהדרין קי.) כי שמערער על רבו הוא כמי שמערר על כבוד שמים. ברם, מצוות מורא תלמדי חכמים אינה מצווה בפני עצמה אלא היא חלק מצוות הכבוד.
במשנה תורה הרמב"ם פותח במורא תלמדי חכמים בפרק ה', וממשיך לעסוק בכבודם בפרק ו'. בהקדמתו לפרקי אבות ("שמונה פרקים") הרמב"ם מסביר את החשיבות של מצוות אלו:
...כדי שתסור תכונת העזות, ותיקנה תכונת בושת הפנים.
(פרק ד').
דהיינו, מצוות אלו נועדו למאבק נגד עזות הפנים ולהקניית בושת פנים. במורה הנבוכים הרמב"ם מפתח נקודה זו:
וכבוד חכמי התורה גם כן מבואר התועלת. שאם לא יהיו גדולים בעיני בני אדם ומכובדים, לא ישמעו אל דבריהם במה שיישירו אליו מן הדעות והמעשים. ובכלל זאת המצווה גם כן להתנהג בבושת ובענווה, רצונו לומר "מפני שיבה תקום" (ויקרא, י"ט, לב).
(חלק ג', פרק ל"ו).
כדי שהחכמים יוכלו להשפיע על העם, צריכה להיות לעם ענווה.
בהמשך הלכות תלמוד תורה, הרמב"ם עוסק בהלכות נידוי וחרם כלפי מי שבזה תלמידי חכמים (פרקים ו' - ז'). בהלכות אלו הרמב"ם לא עוסק בערעור על סמכות חכמים כדוגמת זקן ממרא[1], אלא בפגיעה האישית בתלמיד חכם. הפגיעה בתלמיד חכם לא רק מסכלת את האפשרות לקבל מן החכם את ההדרכה והכלים הנחוצים לעבודת ה', אלא יש בכך גם פגיעה בקב"ה:
עוון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן. לא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים, שנאמר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו" (דברי הימים ב, ל"ו, טז), כלומר בוזים מלמדי דבריו. וכן זה שאמרה תורה "אם בחקותי תמאסו" (ויקרא, כ"ו, ג) - מלמדי חוקותי תמאסו. וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והרי הוא בכלל "כי דבר ה' בזה" (במדבר, ט"ו, לא).
(הלכות תלמוד תורה, ו', יג).
כאשר אדם מבזה תלמיד חכם הוא אינו פוגע רק באדם מסויים אלא גם בדבר ה' היוצא מפיו, ומכאן החומרה הגדולה של ביזוי תלמיד חכם, אשר גוררת נידוי. אגב הדיון בהלכות נידוי וחרם של תלמדי חכמים, הרמב"ם עוסק בהמשך הלכות תלמוד תורה (פרקים ו' - ז') בהלכות נידוי וחרמות באופן כללי.
ד. השתלבות שתי המצוות
כעת נחזור לפתיחת השיעור, ונסביר מדוע הרמב"ם נקט בביטויים "הראשונה" "והשנייה", וכיצד המצוות משלימות אחת את השנייה.
מטרת לימוד התורה היא ליישר את דעת האדם, וכדי שהאדם יוכל לעבור שינוי פנימי לא די בלימוד התיאוריה של השינוי, אלא גם לעבור תהליך של חניכה והדרכה. תהליך זה נעשה על ידי ההתקרבות לתלמידי החכמים, כבודם ומוראם. יסודו של התהליך הוא המצווה "לכבד את חכמיה ויודעיה", אבל בבסיסו נמצאת הענווה האישית של האדם, והרצון להשתנות ולקבל כלים רוחניים לרכישת המידות הנכונות.
 
 
**********************************************************
 
 
  
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ח
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית:                 http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
 
**********************************************************
 
 
 
 
[1]   בעניינים אלו עוסק הרמב"ם בהלכות ממרים, הנמצאות בספר שופטים, אשר עוסק בענייני מערכת המשפט.