הלכות תלמוד תורה | מבנה ומשמעות

... שנצטווינו ללמד חכמת התורה וללמדה, וזהו הנקרא תלמוד תורה...

(עשין, י"א).

כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו, יתר מאביו. שאביו מביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלמדו חכמה - מביאו לחיי העולם הבא.

(הלכות תלמוד תורה, ה', א).

וזה כלו מבואר כי מחלוקת קרח ומריבת ישראל ותלונתם והאשימם וחשדם אמנם היה עם משה ועליו שהיה רבן שלכל ישראל, ושם הכתוב כל ענין מהם על ה'. ובביאור אמרו "מורא רבך כמורא שמים" (אבות, ד', יב). וזה כלו לקוח בראיה מהיות הכתוב מצוה לכבד החכמים והאבות, כמו שהתבאר בלשונות רבים מן התלמוד, לא שהיא מצוה בפני עצמה...

(עשין, ר"ט).

...כדי שתסור תכונת העזות, ותיקנה תכונת בושת הפנים.

(פרק ד').

דהיינו, מצוות אלו נועדו למאבק נגד עזות הפנים ולהקניית בושת פנים. במורה הנבוכים הרמב"ם מפתח נקודה זו:

וכבוד חכמי התורה גם כן מבואר התועלת. שאם לא יהיו גדולים בעיני בני אדם ומכובדים, לא ישמעו אל דבריהם במה שיישירו אליו מן הדעות והמעשים. ובכלל זאת המצווה גם כן להתנהג בבושת ובענווה, רצונו לומר "מפני שיבה תקום" (ויקרא, י"ט, לב).

(חלק ג', פרק ל"ו).

עוון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן. לא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים, שנאמר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו" (דברי הימים ב, ל"ו, טז), כלומר בוזים מלמדי דבריו. וכן זה שאמרה תורה "אם בחקותי תמאסו" (ויקרא, כ"ו, ג) - מלמדי חוקותי תמאסו. וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והרי הוא בכלל "כי דבר ה' בזה" (במדבר, ט"ו, לא).

(הלכות תלמוד תורה, ו', יג).