מבנה סיפורי הכיבוש (א'-י"ב) - המבנה הכולל ומשמעותו (חלק ב')

  • הרב ד"ר יהושע רייס

א. מבוא

שלא כדעתם של מספר חוקרים הטוענים שהחטיבה הראשונה של סיפורי הכיבוש מסתיימת לאחר חציית הירדן (ה', א),[1] דעתי היא שהחטיבה הראשונה של הספר ממשיכה עד לסוף פרק ח'. קביעה זו מבדילה בין סיפורי המלחמות נגד הערים הבודדות (יריחו והעי) ובין סיפורי המלחמות נגד הקואליציות הגדולות (מלכי הדרום ומלכי הצפון). ההבחנה בין החטיבה הראשונה (א' - ח') לבין החטיבה השנייה (ט' - י"ב) מבוססת על יסודות צורניים, סגנוניים ותמטיים. בפרקים ו' - ח' מסופר על מלחמות כנגד ערים כנעניות, בפירוט יחסי, זמן הסיפר[2] בהם ניכר, יש בהם התפתחות, וחומרי העלילה מגוונים. לעומת זאת, בסיפורים בחטיבה השנייה ההתייחסות למלחמה בערים הכנעניות נושאת אופי דיווחי ומתייחס לחבל ארץ גדול, ללא התמקדות בעיר הבודדת וללא תיאור של התרחשות.

מלבד זאת ההבחנה בין שתי החטיבות נסמכת על מספר מאפיינים:

1. רציפות עלילתית. הסיפורים המשובצים לאורך החטיבה הראשונה (א' - ח'), מקיימים ביניהם קו של רציפות עלילתית הדוקה, שאיננה ניתנת לניתוק. רציפות עלילתית, עצמאית ונפרדת קיימת גם בין הסיפורים המשתייכים לחטיבה השנייה (ט' - י"ב).

2. מעמד הברכה והקללה - מעמד חותם. מיקומו ומגמתו של מעמד הברכה והקללה (ח' ל - לה) תומכים במבנה המוצע, המבחין בין החטיבה הגדולה (א' - ח'), חטיבת סיפורי ראשית הכניסה לארץ, ובין החטיבה השנייה (ט' - י"ב), הכוללת את הסיפורים על המערכה הכוללת לכיבוש ארץ כנען.

3. לכידות מבנית. בין שלושת הסיפורים המשובצים במרכז החטיבה הראשונה (סיפור חציית הירדן, סיפור המלחמה ביריחו וסיפור המלחמה בעי) ישנה לכידות מבנית, הנותנת פשר למגמת החטיבה כולה, ותומכת במבנה המוצע. גם בסיפורים המשתייכים לחטיבה השנייה ניכרת לכידות מבנית מובהקת. כפי שהרחבנו בשיעורים הנוגעים למבנה יחידות אלו.

בהמשך השיעור ובשיעור הבא נרחיב בהסבר מאפיינים אלו.

ב. רציפות עלילתית

רציפות עלילתית בסיפורי החטיבה הראשונה

בפרקים א' - ח' ניכרת רציפות סיפורית שיוצרת שרשרת עלילתית ארוכה. סיפורים מוקדמים מטרימים סיפורים מאוחרים, וסיפורים מאוחרים מתבססים על הסיפורים הקודמים להם. הסיפורים מצטרפים זה לזה על בסיס המשכיות עלילתית וזיקה של סיבה ומסובב, וכן באמצעות שילוב חומרי העלילה באופן שרכיב עלילתי בסיפור אחד מסיים את תפקידו בסיפור מאוחר יותר. בתרשים ובשורות הבאים אציג את הקשרים העלילתיים בין הסיפורים בכל אחת מהחטיבות.

  

 17yehoshua-pic1

 

 

מעמד הפתיחה (א') סיפור חציית הירדן (ג' - ד')

פרק א' מהווה פתיחה לספר בדברי הקדמה כלליים של ה' ליהושע, המהווים תחזית לספר כולו. אולם, הוא פותח ציווי קונקרטי: "משה עבדי מת ועתה קום עבר את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל" (א' ב). בנוסף לכך, בין דברי ההקדמה של ה' הנוגעים לתקופת הכיבוש וההתנחלות (א', א - ט), ובין תיאור הדו שיח של יהושע עם שניים וחצי השבטים (א', יב - יח), הצופה אל עבר סיום הספר, משובצים שני פסוקים ובהם צו ממוקד של יהושע לשוטרים להכין את העם למעבר הירדן (א', י - יא). דברי ה' בפתיחה ודברי יהושע לשוטרים, המופיעים בין דברי הקדמה כלליים ועקרוניים, נותנים לפרק הפתיחה ממד מעשי קונקרטי ומשמשים איבר תחזית לסיפור חציית הירדן (א' - ג'). נראה שהחזרה של תיאור הפעולה של השוטרים בפרק ג' בלשון הדומה לתחזית, נדרשת בשל החציצה של סיפור המרגלים בבית רחב בפרק ב' בין האיברים, ובכדי להדגיש את מגמת ההמשכיות הקיימת בין הפרקים, כעולה מן התרשים הבא:

  

 17yehoshua-pic2

 

  סיפור המרגלים בבית רחב (ב') סיפור המלחמה ביריחו והצלת רחב (ו')

סיפור המרגלים, המשובץ לפני סיפור חצית הירדן (ג' - ד'), נמצא לכאורה במקומו הטבעי על ציר ההתקדמות של הסיפור: בין הפתיחה של הספר בעבר הירדן המזרחי, ולפני סיפור חציית הירדן. ניתן ללמוד זאת ממהלך סיפור המרגלים:"והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן על המעברות" (ב', ז) וְ- "וירדו מההר ויעברו" (ב', כג); דהיינו שליחת המרגלים וחזרתם הייתה עוד לפני מעבר הירדן. ייתכן אף שהסיפור נועד למלא את הפער הכרונולוגי של שלושת הימים עד למעבר הירדן, הנזכרים גם בסיפור המרגלים: "וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלושת ימים" (ב', כב). מאידך גיסא, בחינת התיאור מעלה שמשך הזמן המסופר בסיפור המרגלים היה מעבר לשלושת הימים.[3] מסיבה זו, ובעיקר בגלל היקפו של הסיפור ועיסוקו בנושאים עקרוניים בספר יהושע, נראה שישנן סיבות אחרות לשיבוצו של הסיפור במקום זה.

לסיפור המרגלים ביריחו ישנה מסגרת עצמאית.[4] לכאורה, אין לו זיקה עלילתית לסיפורים הסובבים אותו (פרק א' ופרקים ג' - ה),[5] אולם ההתחייבות של המרגלים להצלת רחב צופה אל עבר סיפור המלחמה ביריחו (ו'), המתאר את קיומה של ההתחייבות. כמו כן, הדיווח של רחב על היראה שאחזה את תושבי כנען מהווה תחזית לתיאורי יראת הכנענים מחד (ה' א), ומאידך הוא בסיס להשוואה ניגודית ליראתם של ישראל מפני הכנענים לאחר התבוסה נגד העי, כעולה מן ההשוואה הבאה: דברי רחב - "וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם" (ב' יא). // דברי הכתוב לאחר התבוסה בעי - "וימס לבב העם ויהי למים" (ז', ה).

בשני הסיפורים הראשונים של הספר, אפוא, משובצות תחזיות של סיפורים מרכזיים בחטיבה הראשונה. ראשית, בסיפור הפתיחה בפרק א' משובצת תחזית של תיאור ההכנה לקראת סיפור מעבר הירדן (ג' - ד'). בנוסף לכך, וסיפור המרגלים כולו צופה אל עבר מימוש ההתחייבות שניתנה לרחב שהתממשה בסיפור המלחמה ביריחו:

ולשנים האנשים המרגלים את הארץ אמר יהושע באו בית האשה הזונה

והוציאו משם את האשה ואת כל אשר לה כאשר נשבעתם לה

(ו', כב).

לפיכך, ההצעות שמפרידות בין סיפור המרגלים בבית רחב ובין סיפור המלחמה ביריחו, ושמסיימות את החטיבה הראשונה בסוף פרק ה' אינן סבירות בעיני.

 

מעמדי מעבר הירדן (ה')

בפרק ה' מתוארים שלושה מעמדים (ברית המילה, פסח והמפגש עם שר צבא ה'). בהמשך סדרת השיעורים ננתח את שלושת המעמדים, וכעת נסתפק בבחינת מיקומם וזיקתם לסיפורים הסובבים אותם.

מחד, לשלושת התיאורים אין זיקה תמטית ישירה עם הסיפורים המקיפים אותם, ולפיכך הם מסיטים, לכאורה, את נקודת המבט מן השרשרת העלילתית שמאפיינת פרקים אלו. מאידך, שלושת התיאורים הולמים את נקודת הזמן והמקום הקשורים למעבר הירדן ולתחילת הכיבוש. תיאור קורבן הפסח סמוך לזמן עלייתם מן הירדן: "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו" (ד', יט); סיפור ברית המילה הקודם לו, מחויב מתוקף ההגדרות ההלכתיות של הפסח: "וכל ערל לא יאכל בו" (שמות, י"ב, מח); ותיאור המפגש עם שר צבא ה' מכין לקראת הכניסה לעיר יריחו לקראת הסיפור המתואר בהמשך.[6]

מיקומם של שלושת המעמדים חוצץ, לכאורה, בין סיפור חציית הירדן (ג' - ד') ובין סיפור המלחמה ביריחו (ו'), עובדה התומכת בעמדות הטוענות לחלוקה של החטיבה הראשונה (א' - ח') לשניים. אם תתקבל עמדה זו, אזי יש לחלק את סיפורי הכיבוש לשלושה חלקים, כאשר האמצעי החוזר לחלוקה של סיפורי הכיבוש לשלושה הוא תיאורי המעמדים (ה'; ח' ל - לה), שמהווים מעין אתנחתא בעלילה הכוללת. חלוקת סיפורי הכיבוש לשלושה חלקים עשויה להסביר גם את פשר הכפילות, לכאורה, של 'סיפורי השבח' (חציית הירדן וסיפור המלחמה ביריחו) ושל סיפור 'הסיבוך והקונפליקט' (רחב וסיפור חטא עכן), במבנה המוצע. אלא שלדעתי, כאמור, חלוקה זו אינה סבירה בגלל הזיקות התמטיות והמבניות ההדוקות שבין הסיפורים המשובצים משני עברי תיאורי המעמדים המשובצים בפרק ה'.

העדפת העמדה הכורכת את כלל הסיפורים שבפרקים א' - ח' תחת קטגוריה מבנית אחת של החטיבה הראשונה, מחייבת הסבר למיקומם של שלושת המעמדים הנזכרים בפרק ה'. ראשית, נדמה שמיקומם הטקסטואלי נובע מן ההקשר העלילתי רב העוצמה הקשור לרגע הכניסה לארץ שלאחר מעבר הירדן. רגע הכניסה לארץ סוגר מעגלים היסטוריים - תיאולוגיים של הבטחה וגאולה. בנוסף לכך, נראה שמיקומם של שלושת המעמדים החשובים תורם להעצמת 'סיפורי השבח' המקיפים אותו: סיפור חציית הירדן וסיפור המלחמה ביריחו. המעמדים מבליטים את הזיקה ההדוקה שבין שמירת הברית המתוארת במעמדים אלה ובין סיפורי השבח וההצלחה של הנוכחות האלוקית המאפיינת את סיפור חציית הירדן ואת סיפור המלחמה ביריחו. גם ארון הברית הנישא בשני מעמדים אלה תורם לזיקה הנזכרת בין הברית ובין ההצלחה.

המלחמה ביריחו (ו') חטא עכן ותבוסה נגד העי (ז') מלחמה שנייה נגד העי (ח')

בין סיפור המלחמה ביריחו (ו') לבין סיפור המלחמה הראשונה בעי קיימת זיקה עלילתית-תמטית. מעילת עכן בחרם במלחמה ביריחו גרמה לתבוסה בעי: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל" (ז', א). תיאור החטא של עכן משובץ לאחר השלמת הסיפור של המלחמה ביריחו ואף לאחר פסוק החתימה: "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ" (ו', כז). פסוק זה מביט לאחור אל עבר סיפור המלחמה ביריחו; הוא גם מהווה אקספוזיציה לסיפור התבוסה בעי, ולפיכך ניתן לראות בו חוליה מקשרת בין שני הסיפורים. התיאור של תיקון החטא של עכן באמצעות הריגת עכן ובני משפחתו, במהלך פרק ז', סוגר את המעגל השלילי של הסיפור ומוביל אל עבר הסיפור הבא - סיפור היציאה למלחמה החוזרת על העי והניצחון המרשים על העי (ח').

מעמד הברכה והקללה (ח' ל - לה)                 

פרק ח' מסתיים בתיאור מעמד הברכה והקללה (ח', ל - לה). במחקר ישנו דיון נרחב בנוגע למיקומו הטקסטואלי של המעמד.[7] יחד עם זאת, נדמה שלתיאור המעמד נועד תפקיד חשוב במבנה הסיפורים של כיבוש הארץ כפרק מעבר בין החטיבות כפי שאראה בהמשך.

רציפות עלילתית בסיפורי החטיבה השנייה

שלושת הסיפורים של החטיבה השנייה, סיפור הגבעונים, מלחמת מלכי הדרום ומלחמת מלכי הצפון (ט', י', י"א ), נפתחים באופן דומה: "ויהי כשמע" (ט', א; י', א; י"א, א). פתיחה זו מאפיינת את העלילה המתפתחת בשלושת הסיפורים, בה מתוארת התגובה של העמים להישגים המופלאים של ישראל המתוארים בחטיבה הקודמת. הזיקה המבנית בין שלושת הסיפורים בחטיבה השנייה מתעצמת יותר על פי הפרשנות הרואה בכותרת שבתחילת פרק ט', "ויהי כשמע כל המלכים" (ט' א) כותרת על, שלאחריה משובצות מספר כותרות משנה מפורטות יותר. כלומר, השמועה של כל מלכי כנען המתוארת בתחילת פרק ט' מורכבת ממספר סיפורים קטנים המפורטים לאחריה: 1. שמועת הגבעונים ותגובת העורמה (ט'); 2. שמועת מלכי הדרום ותגובת המלחמה (י'); 3. שמועת מלכי הצפון ותגובת המלחמה (י"א).

בין החטיבות נוצרת זיקה תמטית של סיבה ומסובב, כלומר האירועים המתוארים בחטיבה הקודמת, ובייחוד שלושת הסיפורים המרכזיים (חציית הירדן, יריחו והעי), גורמים להתרחשותם של האירועים המתוארים בחטיבה השנייה (ט' - י"ב).[8] עם זאת, לכל אחת מהחטיבות יש מבנה פנימי עצמאי, הכולל סיפורים שמקיימים זיקה עלילתית בינם לבין עצמם. הפרק האחרון (י"ב) סוגר את המעגל של סיפורי הכיבוש ומתאר את הגשמת היעדים שהותוו במעמד הפתיחה בפרק א'.

ג. מעמד הברכה והקללה (ח' ל - לה) ותפקידו במבנה סיפורי הכיבוש

התיאור הקצר של מעמד הברכה והקללה משובץ לאחר סיפור המלחמה השנייה נגד העי (ח' ל - לה), ולפני סיפור הגבעונים (ט'). בסעיפים הבאים אנתח את המשמעות של המעמד ואת מיקומו ברצף הסיפורים בסיפורי הכיבוש.

מעמד מכונן

תיאור מעמד הברכה הוא למעשה ביצוע של ציווי מפורט המופיע בתורה בספר דברים בשני מקומות: 1.דברים, י"א, כו - לב; 2. דברים, כ"ז. תיאור המעמד כולל ארבעה שלבים:

1. הקמת מזבח אבנים והקרבת עולות ושלמים על גביו.

2. כתיבת דברי התורה על גבי אבנים.

3. ברכת שבטי ישראל על ההרים.

4. הקראת הברכות והקללות לעיני כל ישראל.

ארבעת השלבים מלמדים על חשיבות המעמד וייחודו כמעמד של ברית דרמטי ורב רושם. למעשה, זהו טקס הפיכתו של עם ישראל לעם ה' בעת כניסתו לארץ.

כאמור, לקיומו של המעמד ישנו ציווי מקדים בתורה, ולצידו מתואר מעמד של ברית שנעשה בידי משה בערבות מואב (דברים כ"ז), וגם בו נאמרו דברי הברכה והקללה. על הזיקה בין מעמד הברית בערבות מואב, ובין מעמד הברכה והקללה על גריזים ועיבל, כתב ויינפלד:

דברי משה בערבות מואב וביצוע הטקס בהר גרזים והר עיבל הם שני צדדים של מטבע אחת. דברי הפרידה של משה אינם אלא הכנה לטקס הכינון שייערך בהר גריזים והר עיבל. [9]

נראה, אם כן, שקיומו של המעמד המתואר ביהושע ח', ל - לה, הוא למעשה המשך ישיר של המעמד המקדים שנעשה על ידי משה בערבות מואב, ויוצר תחושה של מעבר ישיר בין משה ליהושע. כיוון זה מבליט את ייעודו של מעמד הברכה והקללה כמעמד פותח למלחמות הכיבוש, וכמגדיר את הסיפורים שלפניו כסיפורי פתיחה וראשית.

על ייחודו וחשיבותו של המעמד ניתן גם ללמוד מן העובדה שהציווי על המעמד בספר דברים נחלק לשניים, ומהיותו גורם מעצב במבנה נאום המצוות בספר דברים. ההתייחסות הראשונה לחובת קיום המעמד משובצת בדברים י"א, כט - לב, בהקדמה לחטיבה הגדולה של חוקת ספר דברים הנמשכת בין פרק י"ב לבין פרק כ"ו, וההתייחסות השנייה המפורטת משובצת בחתימה לפרקי החוק בספר דברים (כ"ז). שיבוצו של המעמד כמעטפת inclusio)) לחוקה העומדת במרכזו של ספר דברים, מקנה לו מעמד משמעותי בספר דברים.

למעמד הברכה והקללה, כמו למעמד הברית בערבות מואב, ישנה זיקה הדוקה גם למעמד הברית בסיני (שמות כ"ד). זיקה זו עולה מן הדמיון הרב בין שני המעמדים: הקמת מזבח, והקרבת עולות ושלמים על גביו; כתיבת דברי התורה והקראה של התורה או של הברכות והקללות. למעמד הברכה והקללה ישנה גם זיקה לשונית עם תיאור מעמד הברית בסיני, כגון: "ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על המזבח" (כ"ד, ו), מול: "חציו אל מול הר גרזים והחציו אל מול הר עיבל" (ח' לג).[10] הזיקה לברית סיני מפורשת גם בחתימה של ברית ערבות מואב: "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב" (דברים, כ"ח, סט). עולה מכאן שמעמד הברכה והקללה מהווה ציון דרך חשוב המסיים את התהליך שהחל בברית סיני בספר שמות, המשיך בברית ערבות מואב, ומסתיים לאחר סיום השלב הראשון המציין את הכניסה לארץ על ידי יהושע.

מיקומו של המעמד ברצף הטקסט                  

המיקום ברצף הטקסט של מעמד זה מצוי, לדעת פרשנים קדומים ומאוחרים, במקום בלתי סביר. הוא איננו במקומו מן הבחינה הכרונולוגית והגיאוגרפית, שהרי עדיין לא נכרתה ברית עם הגבעונים ואזור ההר עדיין לא נכבש. בסיפור הגבעונים ואף בסיפור המלחמה במלכי הדרום מחנה ישראל עדיין מצוי בגלגל, הרחק מהר גריזים והר עיבל, מקום קיום מעמד הברכה והקללה. השיבוץ הבעייתי של תיאור המעמד בנוסח המסורה עולה גם מהשימוש בתואר הפועל הסתמי "אז" בפתיחת התיאור, וגם מעקבות שינויי הנוסח של מיקום התיאור בעדי הנוסח השונים. בנוסח השבעים התיאור משובץ לאחר הפתיחה של פרק ט'.[11] בדברי יוסף בן מתתיהו התיאור משובץ במקום ההגיוני מן הבחינה הריאלית, לאחר מלחמות הכיבוש.[12] באחת ממגילות קומראן מיקומה של הפרשה הוא מיד לאחר מעבר הירדן, לפני פרשת המילה בפרק ה'.[13] הצעה זו תואמת, לכאורה, את הפרשנות של חז"ל בדבר הצורך לקיים את המעמד מיד לאחר חציית הירדן: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד" (דברים, כ"ז, ב).[14] הנוסח בקומראן הולם גם את מגמת המעמד לפתוח את המערכה על כיבוש הארץ במעמד של התחייבות דתית כמתבקש בניסוח מטרת המעמד בספר דברים: "למען אשר תבא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר ה' אלוקי אבתיך לך" (דברים, כ"ז, ג). כמדומני שדווקא הקושי שבנוסח המסורה מחזק את מהימנותו, על פי העיקרון 'lectio difficilior potior'- 'הגרסה הקשה היא העדיפה', המלמד שלעיתים דווקא הגרסה הבעייתית לכאורה, היא המקורית והגרסאות הנוחות יותר משקפות שינוי מודע שנועד לפתור את הקושי. הקושי במיקום מבליט את תפקידו הספרותי של מעמד הברכה והקללה כאיבר מקשר בין החטיבות של סיפורי הכיבוש. דחיית המיקום של מעמד הברכה והקללה לאחר סיפורי המלחמות נגד יריחו ונגד העי, דוחה, כביכול, את נקודת ההתחלה של המערכה על כיבוש הארץ. מעמד הברכה והקללה משליך על התפיסה הכוללת של החטיבה הראשונה כמעין חטיבת מבוא, לקראת המערכה על כיבוש הארץ. מיקומו של המעמד הולם גם את המגמה התיאולוגית שהוצעה לסיפורי הכיבוש. שיבוץ המעמד בתום מלחמת העי השנייה, לאחר תיקון חטאו של עכן ותיקון הכישלון של העם לאחר החטא, ממקד את תשומת הלב אל המשמעות הרטורית שעולה מן המעמד אודות ההתניה בין צייתנות לדבר ה' ובין היכולת לכבוש את הארץ ולשבת בה. המיקום של תיאור המעמד מחדד את ההתראה המופנית אל העם, עם המבט לאחור למחדל של עכן מחד, ועם המבט לפנים אל עבר הקונפליקט שיסופר מיד אחר כך, סיפור הברית עם הגבעונים, מאידך.

ייחודו של תיאור המעמד כאיבר משמעותי במעשה העריכה הנבואית של הספר, ניכר גם מן הזיקה שיש לתיאור המעמד עם הסיפורים המרכזיים של החטיבה הראשונה מחד, ועם כמה מן המעמדים המרכזיים המשובצים במסגרת של ספר יהושע:

1. השתתפות קולקטיבית של העם. "וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עמדים מזה ומזה" (ח', לג). ההשתתפות של כל ישראל מאפיינת את כלל סיפורי הכיבוש: סיפור מעבר הירדן, סיפור המלחמה ביריחו, סיפור המלחמה השנייה נגד העי וסיפור המלחמה במלכי הדרום מן החטיבה הבאה. הצירוף "כל ישראל זקניו שוטריו ושופטיו" קיים גם במעמדי הסיום (כ"ג ב; כ"ד א). יש לציין שהמעמדים מקבילים מבחינת תוכנם ואפיוניהם למעמד הברכה והקללה.

2. המונח "נושאי ארון ה'", הנזכר במעמד הברכה והקללה (ח' לג), הוא מחומרי העלילה המרכזיים בסיפור מעבר הירדן ובסיפור המלחמה ביריחו. זהו האזכור האחרון של ארון ה', המאפיין את סיפורי החטיבה הראשונה. המונחים "ספר תורת משה" (ח', לא) או "ספר התורה" (ח', לד) הם מונחים המאפיינים את התיאורים המשובצים במסגרת של הספר. במעמד הפתיחה: "רק חזק ואמץ מאד לשמּר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו... לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה"... (א', ז - ח). במעמד הסיום:" וחזקתם אמד לשמר ולעשות את כל הכתוב בספר תורת משה לבלתי סור ממנו ימין ושמאול" (כ"ג, י).

3. המונח "השוטרים", הנזכר בתיאור מעמד הברכה והקללה (ח', לג) נזכר במעמד הפתיחה (א', י) ובעקבותיו בסיפור חציית הירדן (ג' ב). הצירוף "וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו" מצוי גם במעמדי הסיום (כ"ג ב; כ"ד א).

מונחים אלה מחזקים את מעמדו של תיאור המעמד כתיאור מפתח השייך למסגרות של הספר.

שיבוץ התיאור בסיומה של יחידה מעורר גם את ההקבלה לתיאור מעמד כריתת הברית בשכם, המשובץ בחתימת הספר. תיאור מעמד הברכה והקללה, הדומה בניסוחיו לסיפורי הכיבוש, צופה אל השלב המרכזי בכיבוש הארץ לפני המלחמות הגדולות; ואילו תיאור המעמד בשכם, השונה בניסוחו ובסגנונו, משובץ בסיום הספר והוא צופה אל התקופה הבאה אחריה, תקופת השופטים, כפי שנראה בהמשך הסדרה.



[1]   עיינו עסיס א', ממשה ליהושע ומנס לטבע, ירושלים, תשס"ה, עמוד 10.

[2]   כמות הפסוקים המוקדשת לסיפור.

[3]   משך הזמן המסופר בפרק ב' חורג מעבר לשלושה ימים: ליל הגעת המרגלים ליריחו ועוד שלושה ימי ההסתתרות בהרים ולילה נוסף לאחר חזרתם, כאשר רק בבוקר שלאחריו מימשו השוטרים את צו יהושע (ג', ב). לפיכך, רבים פתרו את הבעיה הכרונולוגית בתשובות דיאכרוניות. לסקירת המחקר ראו: קויפמן י', ספר יהושע, ירושלים 1976, עמוד 92. פתרונות הרמוניסטיים שונים מצוייים בפרשנות ימי הביניים: רש"י, רד"ק רלב"ג ואחרים.

[4]   בניתוח הסיפור ביחס לפרק זה עסקנו בשיעור מספר 9.

[5]   עובדה זו ניכרת גם מחוסר ההתאמה שבין הדיווח של רחב על פחדם של עמי כנען כתוצאה מקריעת ים סוף והנצחונות על סיחון ועל עוג, לבין הדיווח של המספר בחטיבה הבאה של הספר (ט' - י"ב) על פחדם של עמי כנען כתוצאה מן ההישגים של יהושע בניצחון על יריחו והעי.

[6]   לדעת כמה מן הפרשנים, המעמד השלישי, המתאר את המפגש של יהושע עם שר צבא ה' (ה', יג - טו), צופה אל עבר סיפור המלחמה ביריחו, וזאת בגלל הציון הגאוגרפי: "ויהי בהיות יהושע ביריחו" (ה' יג). ראו גם את פירוש רד"ק במקום.

[7]   עיינו Nelson R.D., Joshua, A Commentary, OTL, Louisville, 1997, עמודים 117 - 116.

[8]   על זיקה זו עמדנו בהרחבה בשיעור מספר 3.

[9]  מ' ויינפלד, מיהושע עד יאשיהו, ירושלים, תשנ"ב, עמוד 134.

[10]            חציות אלו רומזות, אולי, לפעולת הביתור כבתיאור ברית בין הבתרים (בראשית, ט"ו י).

[11]            בכתב יד B.

[12]            קדמוניות ה, א, יט, 70 - 68.

[13]             עיינו  4Qjosha. 

[14]            "בוא וראה כמה ניסין נעשו לישראל באותו היום עברו מי הירדן ובאו אל הר גרזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אלוני מורה שנאמר הלא המה בעבר הירדן אחרי וגו' יותר מששים מיל (תוספתא, סוטה, פרק ח הלכה ז, מהדורת ליברמן, ניו יורק עמודים 206 - 250). ראו גם פירוש רש"י ורד"ק על פרק ח' פסוק ל.