מדבר ומביא קרבן

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

שבועות דף כב – מדבר ומביא קרבן

במשנה דף יט ע"ב נחלקו רבי עקיבא וחכמים בדין הנשבע שלא יאכל ואכל כלשהו. סוגייתנו (כא ע"ב – כב ע"א) עוסקת בהרחבה בביאור מחלוקתם. לדעת חכמים, כפי שאיסורי אכילה מוגדרים, בדרך כלל, בשיעור כזית, וכשם שכדי לקיים מצוות אכילה (מצה, אכילה בסוכה וכו') צריך לאכול כזית, כך הנשבע שלא יאכל – אינו חייב אלא אם כן אכל כזית. רבי עקיבא חלוק עליהם, ולדעתו הנשבע שלא יאכל חייב אף על אכילת כלשהו. חכמים טוענים כלפי רבי עקיבא: "היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב?", ורבי עקיבא משיב להם:

"וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן?"

האם יש קשר מהותי בין הדיבור ובין החיוב על כלשהו? רש"י ביאר בפירושו למשנה שאמנם כן הוא:

"שהאומר 'לא אוכל', דעתו לאסור עצמו בכל שהוא".

בביסוס החיוב בכלשהו על דעת הנשבע רש"י מניח, למעשה, שתי הנחות: האחת, שבלשון אכילה התכוון הנשבע אפילו לאכילת פחות משיעור כזית; השנייה, שבהלכות שבועות יש חשיבות לכוונת הנשבע, והיא שתקבע אם חייב קרבן אם לאו.

התוספות בדף כא ע"ב (ד"ה היכן) הציגו את ההנחה השנייה, וביארו על פיה את מחלוקת רבי עקיבא וחכמים:

"היכן מצינו באוכל כל שהוא כו' – ואף על גב דבמפרש 'כל שהוא' חייב, כדאמר בגמרא, סתמא דמילתא דעתו אסתם אכילות שבתורה".

התוספות קובעים בפירוש כי הכול מודים שיש לאדם סמכות לפרש את דבריו, וחכמים ורבי עקיבא נחלקו מה הייתה כוונתו של הנשבע: האם לאכילה ההלכתית הרגילה, ששיעורה כזית, או שמא לאכילה מועטת, כלשהו.

ובכן, לפי דברי התוספות עמדת חכמים מבוססת על פרשנות כוונתו של הנשבע: סתם אכילה בכזית. ממורנו הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א שמעתי כי ייתכן שהרמב"ם חלוק עליהם, וזה לשונו (הלכות שבועות פ"ד ה"א):

"מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית – פטור, שאין אכילה פחותה מכזית, והרי הוא כאוכל חצי שיעור מנבלות וטרפות וכיוצא בהן".

הרמב"ם לא הזכיר כלל את כוונת הנשבע. העולה מדבריו, שהשבועה הפכה את נושאהּ לאיסור. התורה קבעה למאכלות אסורים שיעור – כזית, ורק על שיעור זה מתחייבים. האוכל פחות מכשיעור עבר על איסור "חצי שיעור", שהוא מושג מובהק מתחום המאכלות האסורים.

מסתבר שהרמב"ם איננו חולק על עצם ההנחה של התוספות, שאם פירש הנשבע את כוונתו יש להתחשב בכך. אלא שלדעתו, בבואנו לעסוק באיסור הנובע מן השבועה יש מקום לדון בו גם בכלים הכלליים של הלכות איסור והיתר, כגון הכלים הרגילים בדיני מאכלות אסורים.

הרב אביהוד שוורץ