דחיית תפיסת לשמה החסידית

מהי תורה לשמה?

לאחר שר' חיים קובל על חוסר האיזון שקיים בין לימוד גופי תורה לבין לימודי יראת שמים שמהוים ככלי קיבול לאותם גופי תורה פונה הוא לשאלה המרכזית בשער זה והיא ביאור המושג שיצרו חז"ל 'לימוד תורה לשמה'. הוא פותח את הפרק בשלילת התפיסה שהתפשטה באותה תקופה שמקורה כמובן בראשי החסידות. כאמור המגיד ממזריטש מדגיש בכתביו פעמים רבות את יסוד הדביקות בה'. דביקות פירושה לאהוב את ה' אהבה גמורה יותר מכל דבר בעולם. תמיד מחשבתו של אדם צריכה להיות לעשות את רצונו יתברך. הוא אף דורש את הפסוק שנאמר ביחס לכהן גדול 'ומן המקדש לא יצא' על כל אדם. כלומר, אם אדם נזקק לעסוק בענייני העוה"ז תהיה מחשבתו שהולכת מעולם העליון למטה כמו אדם שהולך מביתו לחוץ אך דעתו לשוב לביתו בכל רגע כי שם ביתו העיקרי בבורא יתברך. בהיבט הזה הוא אף מזהיר שהלימוד לא יגרום לניתוק מהדביקות בקב"ה. על כן הוא מורה למעט בלימוד ולחשוב תמיד בגדלות הבורא כדי לאהוב אותה ולירא מלפניו ולא להסב את תשומת ליבו ומחשבתו לדבר אחר מלבד הקב"ה.

אם נסכם את הגישה הזאת הרי שתורה לשמה פירושה לשם הדביקות בקב"ה. העיסוק בתורה צריך להיות מכוון לכך שמדובר בחכמה אלוקית ומטרתה לקרב את האדם ליראת שמים ולהתבטלות לה'. לשם מטרה זו יש לכוון את הלימוד. כך גם כותב תלמידו הגדול בעל התניא, ר' שניאור זלמן מלאדי (בפרק ה):

לשמה היינו כדי לקשר נפשו לה' ע"י השגת התורה איש כפי שכלו.

ר' חיים חולק על תפיסה זו מכל וכל ולדעתו הגדרת לימוד תורה לשמה הוא דבר אחר לחלוטין. אך קודם שנעסוק בהגדרתו המרתקת נציג את טיעוניו המרכזיים כנגד אמיתות תפיסה זו: א. הסוגה הלימודית- אם נכונה התפיסה כי עיקר הלימוד הוא לשם דביקות הרי שיש לבכר אמירת תהילים על פני עיסוק בהוויות אביי ורבא שהרי הם מביאים לדביקות גדולה יותר מאשר עיסוק אינטלקטואלי בעיון מעמיק בנגעים ואהלות. המדרש שוחר טוב מתאר את בקשת דוד כי אמירת התהלים תחשב במעלתה כלימוד מעמיק בסוגיות התלמוד אך לא ברור כי ה' נענה לו. בכל אופן ניתן להסיק מכך כי לימוד שכלתני בעל תועלת גדולה יותר מפעולה אקסטטית. ב. מרחב תחומי הלימוד- זאת ועוד, אם המטרה היא דביקות הרי שניתן להגיע לכך מכל טקסט שהוא ואין צורך במגוון ובעושר הלימודי הנרחב שקיים בכל ספרות התורה ומרחביה. עצם העובדה שהגמרא בסוכה כח ע"א משבחת את ר' יוחנן בן זכאי שלא השאיר דבר שלא עסק בו מורה כי יש ערך ומעלה עצמית בתוכן עצמו ולא רק בדביקות המגיעה בעקבות הלימוד.