מה מברכים על גלידה?

  • הרב אביעד ברטוב

מה מברכים על גלידה?

אין כמו טעמה של גלידה צוננת לנפש עייפה בעיצומם של ימות הקיץ החמים. אולם מהי גלידה? האם היא משקה או אוכל? בשאלה זו נסתפקו האחרונים, כפי שביאר רבי בצלאל שטרן, בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' קי"ד).

הגמרא בנדה יז ע"א קובעת כי שלג "אינו אוכל ולא משקה", ורש"י מבאר כי שלג קרוב יותר להיות משקה. מאידך, המשנה בטהרות (פ"ג מ"ב) קובעת כי מקפאת של מי פירות יין או של כל נוזל אחר - דינה כאוכל. לכאורה, עולה מכאן שדברי רש"י סותרים את המשנה. אולם מסתבר כי יש להבחין בין מקפאת נוזלים לבין שלג. שלג מתהווה מאדי מים הנמצאים בעננים, ואדים אלו - בטמפרטורה גבוהה יותר - היו הופכים לגשם. לכן קובעת הגמרא בנידה שאע"פ שהאדים עברו תהליך הקפאה דינם כמשקה, וזאת בניגוד למשקה שנקרש, שדינו כאוכל. גלידה, אם כן, צריכה להיחשב למאכל, ולא למשקה.

לקביעה זו שתי השלכות הלכתיות עיקריות. הראשונה שבהן - כיוון שגלידה היא אוכל, ולא משקה, הרי ששיעור הגלידה שצריך לאכול כדי להתחייב בברכה אחרונה הוא כזית, ולא רביעית. ההשלכה השנייה - כיוון שגלידה היא אוכל, הרי שהאוכל ממנה בתוך הסעודה חייב לברך עליה, שלא כמשקה הנשתה בתוך הסעודה.

הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר או"ח חי"ח סי' ט') חולק על האמור לעיל, וקובע שגלידה היא משקה. אולם מהרב ברוך גיגי שליט"א, ראש ישיבת הר עציון, שמעתי סברא פשוטה המסבירה מדוע דינה של גלידה צריך להיות כמאכל, ולא כמשקה: "צורת אכילתה". עיקר אכילתה של גלידה הוא במצב צבירה מוצק, ואין האדם חפץ שהגלידה שבידו תיהפך לנוזל. לכן, יש להתייחס אליה כאוכל, ולא כמשקה.