מה מברכים על קוקוס?
מה מברכים על קוקוס?
הגמרא בברכות לו ע"ב קובעת כי תבלין העשוי מפלפל מיובש - ברכתו "שהכול", ואילו פלפל חי - ברכתו "בורא פרי האדמה". מכאן, לכאורה, שדינם של כל הירקות הוא זהה: כשהם חיים - ברכתם "בורא פרי האדמה", ואילו לאחר ייבושם - ברכתם "שהכול נהיה בדברו". אולם למעשה, הדברים זוקקים עיון נוסף.
הביאור הלכה (סי' ר"ב ד"ה על סוכר) דן בברכתם של פירות וירקות שמגדלים אותם כדי לאכול את החומר המופרש מהם, ולא את פריים. דוגמא לירק כזה הוא קנה הסוכר, שמגדלים אותו כדי לאכול את הסוכר המופק ממנו, ולא את הצמח עצמו. מסקנת הפוסקים היא שאם עיקר גידולו של הירק נועד לאכילת החומר המופק ממנו - אזי מברכים על חומר זה "בורא פרי האדמה", בדיוק כשם שמברכים על הירק עצמו.
מה, אם כן, מברכים על עוגיות קוקוס? שאלה זו נשאלה בפני הגרש"ז אוירבך (ספר "וזאת הברכה" עמ' 297). ברור שרוב אגוזי הקוקוס נאכלים כשהם טחונים, ולא כשהם חיים, ודומה שתעשיית אגוזי הקוקוס נועדה בעיקר לשיווק קוקוס טחון, ולא אגוזי קוקוס חיים. לכן, לכאורה, ברכת הקוקוס הטחון צריכה להיות "בורא פרי העץ", כברכת אגוזי הקוקוס השלמים.
למרות זאת, הגרש"ז אוירבך פסק שברכתו של הקוקוס הטחון היא "שהכול נהיה בדברו". המקור לדבריו הוא תשובת הרשב"א (ח"א סי' ת'), שהסביר שהדין שהסברנו לעיל נוהג רק במאכלים, ולא בתבלינים. פרי או ירק שמגדלים אותו כדי לאכול את החומר המופק ממנו - אכן ברכתו של חומר זה זהה לברכת הפרי או הירק; אולם אם החומר המופק מהפרי משמש רק לתבלין - אזי ברכתו היא "שהכול נהיה בדברו". רוב שימושם של אגוזי הקוקוס הוא לתבלין או לשמן קוקוס, ולא לעוגיות קוקוס, ולכן ברכתו של הקוקוס הטחון היא "שהכול נהיה בדברו".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)