מורא הורים, מורא מדקש, מורא שבת

  • הרב בנימין תבורי
פרשת אחרי מות-קדושים –
מורא הורים, מורא מדקש, מורא שבת
 
הרמב"ן מבאר (ויקרא יט,ל) שריבוי הפעמים שהתורה הזהירה על שמירת שבת הוא משום ששקולה שמירת שבת  כנגד כל מצוות התורה. בפרשת קדושים נאמר פעמיים "את שבתותי תשמורו"; הראשונה בהקשר למורא אב ואם והשנייה בהקשר למורא המקדש. מכך הסיקו חז"ל שאם אביו ואמו מבקשים ממנו לחלל שבת אסור לו לשמוע להם ושאין בנין המקדש דוחה שבת.
ובכן, שני מצוות מורא הם: מורא אב ואם ומורא המקדש. מורא אב ואם אוסר על האדם לעמוד במקומם ולשבת במקומם, אסור לו לחלוק על דבריהם ואף אסור לו להכריע כצד אחד במחלוקתם עם אחרים (קידושין ל"א:). מדין מורא המקדש אסור להיכנס למקדש במקלו ובתרמילו, לקצר את דרכו דרך המקדש ועוד (ברכות נ"ד.). הרמב"ם, כדרכו לאגד הלכות רבות ממקומות שונים לכדי פרק אחד, הקדיש פרק שלם לענין מורא המקדש (הלכות בית הבחירה פ"ז). בין השאר נכללו בפרק זה איסור ישיבה בעזרה (הלכה ו') והאיסור לעשות תבנית היכל וכליו (הלכה י'). הרדב"ז העיר שהאיסור לעשות תבנית היכל וכליו, אף היא מדין מורא מקדש, "שלא ישתמש בשרביטו של מלך". לכאורה זהו דבר פשוט, שהרי נושא הפרק הוא מורא המקדש. גם ספר החינוך (מצוה רנ"ד) מביא הלכות אלו וכותב "וכל זה למוראת המקום".
מלבד מורא אב ואם ובמקדש, מצאנו מצות מורא שלישית בספר היראים: "מורא שבת" (מצוה ת"י). היראים מבאר שההיקש בין שמירת שבת למורא המקדש הוא דו כיווני. כשם שבמקדש ישנם ב' הלכות: שמירת המקדש (ספר המצוות עשה כ"ב, חינוך מצוה שפ"ח) ומורא המקדש, כך בשבת קיימים ב' הלכות: שמירת שבת ומורא שבת. היראים מגדיר "ומהו מורא שבת? שיחשוב אדם בלבו לכבד את השבת ולשמור ולהיות חרד על הדבר"
היראים, שבדרך כלל הולך בדרכו של הבה"ג במנין המצוות, הוא היחיד מבין הראשונים שמזכיר מצוה זו. אדרבה, יש גמרא מפורשת שנראית כסותרת את אפשרות קיומה של מצוה כזו. הגמ' (יבמות ו.) מציינת שהתורה השתמשה בפעלים שונים ביחס לשבת ולמקדש: "נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש" (רש"י: לא כתיב ביה (בשבת) מורא"). לכאו' מפורש כאן שלא כדברי היראים. ביחס לשבת נאמרה שמירה ולא נאמרה מורא.
בפירוש "תועפות רא"ם" על היראים מובאת גירסה אחרת של הגמרא הנ"ל שהמחבר מצא בסמ"ק. שם כתוב: "נאמרה שמירה ומורא בשבת ונאמרה שמירה ומורא במקדש". כמובן, שאם זו הגירסה שעמדה בפני היראים, מובן מדוע הוא מנה כמצוה את מורא שבת.
אם לא נלך בדרכו של היראים, ולא נקבל את קיומה של מצוה מורא שבת, עלינו לשאול, מדוע התורה הקישה בין שבת למקדש? כבר הזכרנו שזהו המקור לכך שבנין המקדש אינו דוחה את השבת. אולם לאמיתו של דבר הלכה זו נלמדה כבר לפני כן בספר שמות, כאשר התורה הקדימה את הלכות שמירת שבת לבנין המשכן (שמות ל"ה, א-ג). רש"י (שם) מבאר שהקדמה זו מלמדת ששמירת השבת אינה נדחית בפני בנין המשכן. ה"אור חיים" ואחרים הציעו הסברים שונים לשניות הזו, אולם הגמרא (יבמות ו:) בכל מקרה למדה דין נוסף מההיקש בפרשת קדושים. "מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם". הרמב"ם מצטט את דברי הגמרא ומוסיף מדיליה, "אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו... שנאמר, את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם, שאע"פ שחרב בקדושתו עומד" (הלכות בית הבחירה פ"ז,ה"ז). מסתבר שהרמב"ם כאן לשיטתו (שם פ"ו הט"ו) שבעוד שקדושת הארץ יכולה להיבטל, קדושת ירושלים והמקדש עומדת לעולם. ניתן לשער שכשם שהראב"ד חולק על הרמב"ם בענין נצחיות קדושת ירושלים והמקדש, כך הוא יחלוק עליו לענין מורא מקדש בזמן הזה. בספר המפתח במהדורת פרנקלשרא הנ ולא בשבת. ולמקדש זו. בת, לכל המצוות שבתורה.  מובאת רשימה ארוכה של אחרונים שדנו בכך.
נחזור לשיטת היראים. מה נכלל במצות מורא שבת? האם מצות מורא שבת ידרוש שנאמץ חומרות יתירות מעבר לדרישות הבסיסיות של שמירת שבת? בהקשר זה הזכירו רבים את דברי הירושלמי (דמאי פ"ד ה"א) "אימת שבת עליו והוא אומר אמת". אף אדם שבדרך כלל אינו נאמן, בשבת אנו מאמינים לו מפני שאימת שבת עליו.
הרב פערלא בפירושו לספר המצוות לרס"ג (כרך א עמוד 234) הציע שנלמד מדיני מורא המקדש למורא שבת. כשם שישנו איסור מדין מורא המקדש לעשות תבנית היכל וכליו, כך אסור מדין מורא שבת לשבות ביום אחר של השבוע (מלבד איסור בל תוסיף). עוד הציע הרב פערלא שיתכן שזו הסיבה לעמידה בקידוש. מדין מורא מקדש הישיבה בעזרה אסורה ועל כן מסתבר היה לאסור את הישיבה בשבת. בוודאי שלא ניתן לאסור על ישיבה  לכל השבת, במיוחד לאור מצוות עונג שבת, אולם מאידך מצות מורא במקומה עומדת. יתכן שבשל כך קבעו לעמוד בשעת הקידוש. למעשה ישנם מנהגים שונים בנוגע לקידוש ויש שנוהגים לשבת בקידוש כולו.
ראינו שישנם ב' מצוות מורא. האחת ביחס למקדש ושניה ביחס לאביו ואמו. דעת היראים שישנה מצות מורא בשבת וראינו שלדעה זו השלכות מרתקות.