מושבע מהר סיני

  • הרב ברוך וינטרוב
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

שבועות דף כז – מושבע מהר סיני

"נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל – פטור, לקיים ולא קיים – פטור, שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא.
אמר רבי יהודה בן בתירא: מה אם הרשות שאינו מושבע עליו מהר סיני, הרי הוא חייב עליו, מצוה, שהוא מושבע עליה מהר סיני – אינו דין שיהא חייב עליה?!
אמרו לו: לא, אם אמרת בשבועת הרשות, שכן עשה בה לאו כהן, תאמר בשבועת מצוה, שלא עשה בה לאו כהן, שאם נשבע לבטל ולא ביטל – פטור" (משנה כז ע"א).

התוספות (ד"ה מצוה) מקשים על הקל וחומר של רבי יהודה בן בתירא (ריב"ב) מדין אין איסור חל על איסור (כדעת רוב התנאים): מדוע לא נאמר בזה קל וחומר דומה לקל וחומר של ריב"ב – שאם איסור חל על דבר המותר, קל וחומר שיחול על דבר שנאסר כבר?

כמובן, ניתן לענות שריב"ב אכן סובר שאיסור חל על איסור. אלא שעדיין יקשה על חכמים. חכמים לא דחו את הקל וחומר של ריב"ב, אלא רק הוכיחו מן הכתוב שאין חייבים על שבועה דליתא בלאו והן – משמע שהם מודים לעצם הקל וחומר (אם כי נראה שהדבר שנוי במחלוקת ראשונים, השווה תוספות ד"ה מדאיצטריך עם תוספות הרא"ש ד"ה אלא מדאיצטריך). אם כן, מדוע קיימא לן שאין איסור חל על איסור?

תשובה מעניינת לשאלה זו נמצאת במכתבו של הגאון ר' חיים סולוביצ'יק, אשר פורסם בספר חידושיו החדש על הש"ס (הוצאת מישור, בני ברק תשס"ח, עמ' קצב). והרי הדברים השייכים לענייננו בסגנונו הבהיר של הגר"ח:

"ואשר יראה לעניות דעתי... דבאמת גבי שבועה לא שייכה כלל הך דינא דאין איסור חל על איסור. והוא משום דלא אמרינן הך דינא דאין איסור חל על איסור, אלא היכי דשני האיסורין הויין מעניין אחד, כגון ששניהם מאיסור אכילה או מאיסור ביאה וכדומה. אבל הכא גבי שבועה היכא שנשבע שלא אוכל נבילות, באמת לא נתוסף שום איסור על גוף האכילה, ואף איסור גברא לית ביה על גוף האכילה, אלא דעיקר איסורו הוא משום חילול דברו. ואם כן, הא לא הווין שני האיסורין מעניין אחד, ועל כן לא שייך כלל בכי האי גוונא אין איסור חל על איסור".

מדברי הגר"ח מתברר היטב מדוע לא ניתן ללמוד מן הקל וחומר של ריב"ב שאיסור חל על איסור. ריב"ב אומר שיש סברה גדולה לתת תוקף לדיבור אדם העולה בקנה אחד עם דברי התורה. דין אין איסור חל על איסור, לעומת זאת, משמעו שכשיש לפנינו איסור מיותר, הכופל איסור קיים – אין האיסור השני חל. בעיה זו אינה קשורה לדברי ריב"ב, כי איסור שבועה איננו איסור כפול ומיותר, כי אם איסור חדש, הקשור לעצם האמירה.

לביאור שיטתם של חכמים והמחלוקת בינם לבין רבי יהודה בן בתירא ראו עיוננו לדף כה.

עוד על דין אין איסור חל על איסור (ועל היחס בינו ובין דעת רבנן דריב"ב, שהלכה כמותם) בדף היומיומי לדף כד.

הרב ברוך וינטרוב