מחויבות

  • הרב יהודה עמיטל

מחויבות[1] / הרב יהודה עמיטל

לפרשת בהעלותך

רש"י בתחילת הפרשה כותב כי כשראה אהרן את קרבנם של הנשיאים חלשה דעתו, והקב"ה ניחמו בכך שהוא מדליק ומיטיב את הנרות. הרמב"ן מקשה על כך כמה קושיות (כגון מדוע לא ניחמו בקטורת, בעבודת יוה"כ וכד'), והוא מנסה לומר שמה שהעציב את אהרן היה העובדה שכל תפקידיו הם חובה, בניגוד לקרבנות הנשיאים - שהובאו מתוך התנדבות. אולם הרמב"ן דוחה גם פירוש זה, משום שגם הדלקת המנורה היא חובה וממילא אין בה משום נחמה, והוא הולך בדרך אחרת, עיין שם.

אולם נראה שניתן להמשיך בכיוונו המקורי של הרמב"ן ולומר כי אהרן אכן התעצב על כך שכל קרבנותיו הם קרבנות חובה, וכי בציווי על הדלקת הנרות רמז הקב"ה לאהרן שדווקא מה שנעשה בצורה שגרתית, מתוך חובה, הוא הוא העיקר. בהקדמה לספר "עין יעקב" מופיע מדרש שלא נודע מקורו, העוסק במציאת פסוק שיכלול בקצרה את כל התורה. דעות שונות מובאות במדרש זה: בן זומא מציין את הפסוק "שמע ישראל"-פסוק העוסק בקבלת עול מלכות שמים; בן ננס רואה בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" פסוק כולל יותר; ואילו שמעון בן פזי מבכר את הפסוק "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". מסקנת המדרש שם היא כי "הלכה כבן פזי, דכתיב 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו'". נראה שהמדרש לא בא לומר שהקרבנות הם עיקר התורה; אם לכך הייתה כוונתו יכול היה להביא פסוקים רבים אחרים הקשורים לקרבנות. המדרש מדגיש את חשיבותה של המחויבות לדברים הבסיסיים: אין להשקיע את עיקר המאמץ במציאת חידושים ושינויים כי אם בעמידה במסגרת הבסיסית - כבש בבוקר וכבש בין הערביים. ייתכן שמסגרת זו נראית משעממת ושגרתית, אך זהו עיקר התורה. העולם כולו שומט מעליו כל מחויבות למסגרת, מפתח תפישה שלפיה כל אחד עושה כרצונו ומחפש לו חידושים ודרכים משלו. גישה זו חודרת גם לבית המדרש: אנשים רוצים ללמוד מה שמתחשק להם וכאשר מתחשק להם, ואינם מקבלים עליהם שום מסגרת מסודרת.

רבים חושבים שמסגרת נוקשה מביאה לקפיאה במקום, וכי ההשתחררות ממנה מביאה ליצירתיות ולמקוריות. אולם האמת היא הפוכה: הניסיון מראה שדווקא מי שמקפיד לשמור על מסגרת מסודרת הוא שמגיע לבסוף לידי חדשנות ומקוריות, ואילו מי שמנסה ללכת תמיד בדרך משלו ולא להיות מחויב לשום דבר, נשאר בסופו של דבר במקומו ואינו מחדש דבר. ההסבר לתופעה זו הוא שהאדם השני מבזבז את כל היצירתיות שבו על חיפוש דרכים לעשות הכול בצורה שונה, ולא נותרת לו יצירתיות אמתית על מנת לבנות ולחדש. דווקא השמירה על מסגרת מסודרת, על לוח זמנים נוקשה וכו', דווקא היא מאפשרת להגיע בסופו של דבר לבנייה ויצירה.

"כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה" - "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" (רש"י). השפת אמת מסביר כי הפסוק בא לומר שאהרן לא חיפש דרכים לעשות הכול בצורה מקורית, להטביע את חותמו על העבודה ולמצוא בה חידושים; הוא עשה יום אחרי יום בדיוק את מה שצווה, וזהו שבחו.



[1] השיחה ניתנה בליל שבת קודש פרשת בהעלותך תשנ"ז וסוכמה על ידי מתן גלידאי.