דילוג לתוכן העיקרי

וארא | מחויבות: ערך ומסגרת

קובץ טקסט

השיחה פורסמה בדף קשר # 608

התוכן והמסגרת ירדו שלובים יחד מן השמים. מאז ומתמיד ראתה בהם היהדות אחים תאומים המשלימים זה את זה, וודאי שלא נוגדים. אמנם עיקר התיחסותינו וכובד המשקל צריכים להינתן לתכנים - רחמנא ליבא בעי, אך חלילה לנו לשכוח מתוך כך את המסגרת.

אחת מנקודות התפר בין המסגרת לתכנים הינה תודעת המחויבות של האדם. תודעה זו מרכזית ביותר בהגותינו ותופסת מקום נרחב ברבדי ההלכה והמחשבה. בניגוד לתפיסות המודרניות המקדשות את אוטונומיות האדם ומנסות להתעלם ממחויבות האדם לכל ערך הנמצא מחוצה לו, הרי שהיהדות העניקה למחויבות זו ערך דתי - "עבדי הם ולא עבדים לעבדים". מתוך כך היו שרצו לצמצם כל מחויבות של האדם, בלתי לה' לבדו. הגישה העקרונית נכונה אך יישומה הפשטני לוקה בחסר. מתוך הבנה עמוקה כי עבודת ה' דורשת מחויבויות משנה, קידשה התורה את אלו ואף העניקה להם סמכות.

אמנם "אין עוד מלבדו" אך בעת ובעונה אחת "השווה הכתוב כיבוד אב ואם לכבודו". אין זו התמודדות- אב ואם אינם אלוה נוסף, אך כבודם והמחויבות כלפיהם הינם אבני יסוד בבנייננו הרוחני. ההיסטוריה מספרת כי בשעה שציפה סוקראטס לעונש המות אשר נידון בו על "פשעיו החמורים", הוצע לו להימלט ולהציל את נפשו. סוקראטס התנגד לכך ואמר "מחויב אני לחוק האתונאי!" ביטוי הירואי (כי למערכת המשפט החילונית אין קדושה באשר היא, ועל כן אין לנו מחויבות לה באופן מוחלט, אך בהדמיה לנו ככפופים לבית דין דתי ניתן להעריך את מעשהו) למחויבותו למשפט.

מחויבות כפולה

"ארבעה צריכים חיזוק: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ" (ברכות לב:). רש"י על אתר מסביר דרך ארץ כעיסוק המרכזי של האדם. מכאן עולה שמחויבות בן ישיבה להתחזק היא כפולה, הן כלומד תורה והן כאדם אשר עיקר עיסוקו בתורה. יש הטוענים כי כפיה אינה מאפשרת רצון. אנו דוגלים בשיטה כי הללו שלובים יחדיו. בתוך המסגרת אדם יכול למצוא את מאווייו ורצונותיו.

מחויבות לכלל

הדרישה מכל אחד ואחד הינה להרבה מעבר למסגרת, להפנמה רגשית וקיומית, להזדהות ואהבה, אך וודאי לא ניתן לדבר על פחות מכך. כך כלפי חובתו לעצמו וכך כלפי חובתו לכלל. על כל אחד מאתנו לדעת כי מחויבות זו חשובה ביותר לאוירה הכללית. אינה דומה תפילת רבים לתפילת מעטים. כל בחור נוסף המתפלל בישיבה מוסיף לתחושת התפילה ברבים. כל תפילה נוספת נספגת בקירות בית המדרש ונחרטת בתודעת הציבור.

ואם לא די בכך, יש רובד נוסף בתפילה בישיבה. התפילה מסמלת יותר מכל את עבודת ה' מתוך הרגש. בשונה מן ההתמקדות בפן השכלי בלימוד, התפילה - כל כולה חוייה דתית. תפילה במקום לימוד תפסה מקום חשוב בעולמם של ראשונים (לדעת חלקם אף עדיפה היא על פני תפילה בציבור) וודאי מתוך הבנה כי יש בה כדי לבטא את ההרמוניה בין רגשותיו של האדם לשכלו. השאיפה לבנות אדם בצורה אורגאנית ולא קריעה בין עולמותיו הרוחניים.

מחויבות מעשית

הרב קרא לשורת תיקונים נדרשים לשיפור תודעת המחויבות בישיבה. הקפדה על שהיה בשבתות, הופעה יתירה לתפילת שחרית וכן כבוד בית המדרש.

על מנת לא לפגוע בסדר הלימוד יערכו הבריתות בהפסקת צהריים. סדר בוקר יחל מכאן ואילך בשמונה ורבע על מנת לא ליצור חלל ריק בין התפילה לארוחת הבוקר ולסדר. ארוחת הבוקר תוקדם בהתאם לשבע וחצי.

אלו אמנם תיקונים קוסמטיים בלבד, אך אחרי המעשים נמשכים הלבבות. פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, מעשה קטן המצטרף לשגרה יכול לשנות רבות.

הרב חתם דבריו באומרו כי האש הגדולה מחד והנר הקטן מאידך הם הבונים יחד את אישיותו של האדם.

 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)