דילוג לתוכן העיקרי

מחיקת כתם של דיו

כידוע, לכל אחד מל"ט אבות המלאכה שנאסרו בשבת קיימות תולדות רבות, שאף הן אסורות בשבת מדאורייתא. אבות מלאכה רבים מורכבים משני יסודות: אופי מסויים של פעולה, ותכלית מסויימת. באבות מלאכה שכאלו ייתכנו שני סוגים של תולדות: תולדות הדומות לאב באופי הפעולה, ותולדות הדומות לאב בתכלית הפעולה. כדוגמא לכך, נבחן את מלאכת מוחק.

הרא"ש בשבת (פ"ז סי' ט') התלבט האם ניתן לחייב אדם המוחק כתם של דיו משום מלאכת מוחק, או שמא מלאכת המחיקה מתייחסת דווקא לאותיות. הכרעתו היא שאף המוחק כתם של דיו חייב משום מוחק, אם הוא עושה כן על מנת לכתוב (כשם שחייבים אף על מחיקת אותיות רק אם מוחקים על מנת לכתוב במקומן אותיות אחרות).

על בסיס הכרעה זו של הרא"ש, חידש ה"חיי אדם" חומרה נוספת, שרוב האנשים אינם חוששים לה. לדבריו, כשם שאסור למחוק אותיות גם שלא על מנת לכתוב (מדין "מלאכה שאינה צריכה לגופה"), כך גם אסור למחוק כתמים שלא על מנת לכתוב. על כן, הוא טען, אדם שיש על ידו כתם של דיו צריך להיזהר שלא לנקות אותו בשבת, שכן בכך הוא מוחק את הכתם ועובר על איסור דרבנן.

כיצד ניתן להגן על מנהג העולם שלא לחוש לחומרה זו? הרב שלמה פישר זצ"ל מסביר בספרו "בית ישי" (סי' י"ז), שבאב המלאכה של מוחק יש שני יסודות: אופי הפעולה - מחיקת אותיות, ותכלית הפעולה - הכשרת מצע לכתיבה. מחיקת אותיות שלא על מנת לכתוב היא תולדה מצד אופי הפעולה, שלא ניתן לחייב עליה - גם אם יש בה תיקון כלשהו - משום שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה. הרא"ש חידש שיש גם תולדה מצד תכלית המחיקה: מחיקת כתם של דיו הנעשית על מנת להכשיר מצע לכתיבה. מחיקת כתם של דיו אינה דומה למחיקת אותיות, אך תכליתה דומה: הכשרת מצע לכתיבה. מעתה, כל הסיבה שמחיקת כתם בכלל מוגדרת כתולדה של מוחק היא בשל התכלית המשותפת של המחיקה. לכן, ברור שמחיקת כתם שלא על מנת לכתוב אינה כלל תולדה של מוחק: היא אינה דומה לה מצד אופי הפעולה (שכן אין כאן מחיקת אותיות) ואף לא מצד תכליתה (שכן אין כאן מחיקה על מנת לכתוב).לכן, אין מקום לאסור פעולה זו אפילו מדרבנן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)