מחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

ברכות דף לה – מחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל

בתחילת הפרק (לה עמוד ב) מובאת מחלוקת חשובה בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי בעניין היחס שבין לימוד התורה ובין הנהגת דרך ארץ:

"תנו רבנן: ואספת דגנך, - מה תלמוד לומר - לפי שנאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: 'ואספת דגנך' - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל;
רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?"

רבות עסקו המפרשים והפוסקים בביאור מחלוקת זו ובהסבר היחס שבין סוגייתנו ובין סוגיית הגמרא במסכת מנחות (צט עמוד ב). בעיון זה ננסה להבין מהי עמדתו של רבי ישמעאל וכיצד הוא מתמודד עם עמדתו של רשב"י, המבכרת את לימוד התורה על פני כל פעילות אחרת. נראה שניתן לעמוד על דרכים שונות בהבנת דעת רבי ישמעאל מתוך דברי האמוראים בהמשך הסוגיה:

א. "אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן".

ניתן לדייק מדבריו של אביי שהבעיה היא דווקא כאשר "הרבה" עושים כרבי שמעון בר יוחאי. דרכו של רשב"י היא דרך למעטים יחידי סגולה, אשר ראוי שישקיעו את כל זמנם ומרצם בלימוד התורה, ולא דרך להמון העם. גישה זו מפותחת מאד בדברי האור שמח (הל' תלמוד תורה א, ב) וערוך השולחן (אורח חיים קנו, ב).

ב. "אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא".

מדברי רבא נראה שההיתר לעסוק בצרכי הפרנסה הוא רק כאמצעי לכך שהאדם יוכל להתקיים ולהמשיך ללמוד ללא הפרעה. גישה זו אומצה על ידי שולחן ערוך הרב (הל' תלמוד תורה ג, ו-ז).

ג. "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי - זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן".

נראה שזוהי שיטה שלישית שלא מחלקת בין אדם לאדם או בין עיסוק הכרחי ועיסוק שאינו הכרחי. המוקד הוא ביחס הנפשי אל הלימוד: מהו ה"'קבע" בחיים שלך? התורה או המלאכה. נראה שגישה זו עולה בקנה אחד עם דבריו של הרב איסר זלמן מלצר באבן האזל (הל' מלכים ג, ו).

ניתן לחזק את האפשרות השלישית הנ"ל גם מתוך מסקנת הגמרא במנחות (צט עמוד ב) העוסקת בשאלה זו:

"תנא דבי ר' ישמעאל: דברי תורה לא יהו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן".

יש לשים לב שאלו דברי ר' ישמעאל, ונראה שהם מפרשים את עמדתו בסוגיה בברכות. כלומר, מצוות תלמוד תורה היא מצווה תמידית שמוטלת על האדם וצריכה להוות את מרכז חייו. ועם זאת, אין היא מונעת מן האדם לעסוק גם במלאכה ואף בפנאי ו"מנהג דרך ארץ". ואכן התוספות במנחות (שם ד"ה לא) בפירושם למשפט זה נקטו בלשונו של רבי ישמעאל בברכות:

"לא יהו עליך חובה שלא תעסוק אלא בהן ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן שלא תעסוק בהן כלל אלא יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".

[להרחבה בנושא זה עיינו בפרק הראשון בספרו של אבי מורי הרב דוד סתיו, 'בין הזמנים – תרבות בילוי ופנאי בהלכה ובמחשבה', ידיעות אחרונות תשע"ב.]

הרב אברהם סתיו