מחצית השקל - על המיוחד והכללי בעם ישראל

  • הרב יהודה עמיטל

'מחצית השקל' - על המיוחד והכללי בעם ישראל[1] / הרב יהודה עמיטל

לפרשת כי תשא

"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם...ולא יהיה בהם נגף...זה יתנו...מחצית השקל" (ל', יב' - יג').

פרשייה זו במבט ראשון נראית תמוהה ביותר - מדוע ספירת עם ישראל היא מעשה כה חמור, שאם ייעשה שלא בדרך הנכונה יגרור עונש כל כך כבד כמו נגף? בנוסף, לא ברור מה הספירה ע"י מחצית השקל עוזרת בכדי לפתור את הבעיה?

המיוחד והמשותף - שני חציי השקל

בעולמו של הקב"ה אין כפילות וייתור - אין שום ברייה הדומה לחברתה במלואה. כל אדם ואישיותו המיוחדת, כל אחד ודרכו הפרטית בעולם. לכל אדם יש אף אות מיוחדת בתורה ודרך מיוחדת בלימודה. לכן, אם נתייחס לאדם כמספר סתמי ובכך נשווה אותו לרעהו בעצם נאמר שאין לו זכות קיום. אדם שהופך למספר בין מספרים, מאבד את עצמיותו ואת המיוחד לו וממילא את הדבר שנותן לו את טעם החיים. לכן ספירת עם ישראל יכולה לגרור נגף! - הספירה יכולה להתפרש כמחיקת הייחוד שיש לכל אחד ואחד מישראל וזהו מעשה חמור ביותר.

למרות כל האמור - ישנו חלק בישראל שניתן בכל זאת למנותו. ישנה מחצית בכל אחד מעם ישראל, שהיא החלק באישיותו בו הוא הושווה לכלל האומה - עצם היותו יהודי. כל יהודי באשר הוא, התייחד משאר הדברים שנבראו בעולם. חלק זה קודם לחלק באישיות בו כל יהודי שונה ומיוחד מחברו והוא החלק שניתן למנות. המניין מתייחס לאותה הסגולה המשותפת לכל עם ישראל - מחצית האישיות המסומלת ע"י מחצית השקל, שדווקא אתה מותר למנות. על ידי מניית אותה המחצית, מתעוררת ומתבטאת אף המחצית השניה. יהודי המכיר בקרבו את אותה הסגולה המייחדת אותו, יכול לעורר בתוכו את המיוחד רק לו - את כשרונותיו האישיים, המצויים במחצית השנייה של השקל.

משה רבנו ומחצית השקל

ישנם בכל דור אנשים גדולים, בעלי נשמות מיוחדות, הכוללים בתוכם הרבה אנשים אחרים, מנהיגים המושכים אחריהם צבור כלשהו או רבנים המרכזים סביבם תלמידים. מנהיגים אלו מצליחים לסחוף מפני שהם מצליחים להוציא מהאנשים את שאיפותיהם והשקפותיהם המיוחדות להם מכיוון שהם כוללים את נשמות האנשים בתוכם. משה רבנו הצליח לרכז בתוכו את נשמותיהם של כל ישראל. הוא הפנים את העובדה ש'כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהן שונות' וכך הצליח לתת מקום בתוכו לכל דעה ודעה שהייתה בעם ישראל. לכן פניו קרנו ולא היה ניתן להביט בהם - אי אפשר להביט בפניו של אדם כל כך גדול, שמרכז לתוכו נשמות כה רבות.

המדרש בתחילת הפרשה מתאר באופן נפלא תכונה זאת של משה, ומקשר אותה לפרשתנו, העוסקת בציווי מחצית השקל, ציווי המדגיש את הייחודיות שיש בכל פרט ופרט -

"אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, משאני מת אין אני נזכר. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני, כאלו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן. מנין? - ממה שקראו בענין 'וידבר ה' אל משה לאמר, כי תשא את ראש'. שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא"

המדרש מדגיש פרשיית שקלים, שנאמרה ע"י משה לעם ישראל 'זקפה את ראשן' - זקיפת הראש נגרמה מכך שמצוות מחצית השקל נותנת מקום לייחודיות שיש בכל יהודי, בכך שלא מונים אותו כמספר, אלא מונים רק את המחצית המשותפת לו עם שאר העם ומשאירים לו מחצית שנייה, לפיתוח אישיותו האינדיבידואלית. משה היה המנהיג האידיאלי, שידע לעשות זאת באופן הטוב ביותר והצליח להוציא מעם ישראל את הכוחות הללו ובכך לזקוף את ראשם.

 
 

[1] השיחה הועברה בשנת תשל"ג סוכמה ע"י רמי ינאי ונערכה ע"י איתיאל גולד. השיחה לא עברה את בקורת הרב.