דילוג לתוכן העיקרי

פרק ז | 2 | מטרת סינון הלוחמים

ד"ר נריה קליין
11.08.2014
 

עיונים בספר שופטים

מטרת סינון הלוחמים

בפעם שעברה סיימנו את הדיון בסינון הלוחמים בעין חרוד בשאלה: מדוע דרש ה' לסנן את הלוחמים, ומדוע דווקא כעת, לאחר שכבר נאספו לוחמים רבים? כדי לענות על כך, נשווה את היחידה שלנו ליחידה הקודמת. לתיאור סינון הלוחמים יש מספר נקודות דמיון ליחידה העוסקת באותות הגיזה:

1. ביחידה הראשונה, גדעון מבקש מה' אות פעמיים, והפתיחה זהה: "וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱ-לֹהִים" (ו', לו, לט). ה' דורש מגדעון את סינון הלוחמים פעמיים, והפתיחה זהה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן" (כפול 4: ז', ב, ד, ה, ז).

2. בשתי היחידות יש צורך בשלב נוסף כדי להשלים את המטרה: גדעון דורש אות נוסף בגיזה, וה' דורש סינון נוסף של הלוחמים.

3. ניתן להציג גם הקבלה לשונית. בדברי גדעון באות הגיזה, הוא אומר: "הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן, אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ..." (ו', לז). בדברי ה' לגדעון, נאמר: "כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב – תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד" (ז', ה).

למעשה, מדובר בהמשכו של המשא ומתן בין ה' וגדעון, כפי שתיארנו בשיעורים הקודמים על סיפור גדעון, כשסינון הלוחמים הכפול מהווה את מענה ה' לבקשת אותות הגיזה. גדעון ביקש מה' את אותות הגיזה, שנועדו להוכיח כי ה' אכן יושיע את ישראל, למרות שלא חזרו בתשובה בעקבות ניתוץ המזבח. ה' הסכים, אך לא הסתפק בהסכמה לישועה גרידא, כזו שלא תשנה את תפיסתם האמונית של ישראל. לעומת גדעון, המבקש אישור שה' יושיע את ישראל בידו כאשר דיבר, דורש ה' ליצור סיטואציה שבה יהיה ברור שהוא אשר הושיע בידו את ישראל כאשר דיבר.

בנוגע לסינון הלוחמים יש לעמוד על פרט נוסף. הסינון הראשון הפחית את רוב צבא גדעון (22000), והשני – את רוב הנשארים (9700). שני שלבים אלו מקבילים לשני שלבי גיוס הצבא על ידי גדעון (ו', לה), הפותחים שניהם במילים 'ומלאכים שלח': תחילה נוספו לגרעין הצבאי של משפחת אביעזר גם 'כל מנשה' (ו', לה), ולאחר מכן גם אשר, זבולון ונפתלי. כביכול אלו שנוספו על ידי גדעון, הם אלו ש'סוננו' בציווי ה'. אם נכונים דברינו, 300 האיש שנותרו עם גדעון מזוהים – לפחות מבחינה ספרותית – עם בני אביעזר; ואת זאת ניתן להוכיח מן ההמשך. את איש ישראל שה' סינן, משלח גדעון לאהליהם (ז', ח), אך לאחר המכה הראשונה במחנה מדין הוזעק איש ישראל שוב; והנה, השבטים המופיעים שם הם נפתלי, אשר ו'כל מנשה' (ז', כג), בהקבלה כיאסטית לשני שלבי הגיוס: 'כל מנשה', אשר ונפתלי. מכאן משמע שנפתלי, אשר וכל מנשה הם אלו שסוננו מצבא גדעון קודם לכן, ולכן הם אלו שהצטרפו רק מאוחר יותר למרדף. רמז נוסף לזיהויים של 300 הנבחרים עם בני אביעזר הוא דבריו של גדעון לבני אפרים בהמשך הסיפור: "הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (ח', ב). פעולת בני אפרים מעומתת בדברי גדעון עם פעולתם של 300 הלוחמים בראשות גדעון בקרב הפתיחה של המלחמה, ומעשיהם של גדעון ו-300 לוחמיו מתוארים כבציר אביעזר.

סינון הלוחמים מהווה, אם כן, את תגובתו של ה' הן לאיסוף הצבא בשלבים על ידי גדעון, והן לבקשת אותות הגיזה.ד

נריה קליין

 

 

 

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)