מיני הבגדים החייבים בציצית

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

מנחות דף מ - מיני הבגדים החייבים בציצית

בגמרא בדף מ' עמוד ב' נאמר:

"היא של בגד וכנפיה של עור - חייבת, היא של עור וכנפיה של בגד - פטורה".

ההנחה העומדת ביסוד דברי הגמרא היא, שבגד עור פטור מציצית. על בסיס הנחה זו קובעת הגמרא שיש ללכת אחר עיקר הבגד, ולא אחר כנפותיו. מדברי המפרשים עולה, שבגד עור איננו מוגדר בגד, כנראה משום שאין דרך העולם להתקין בגדי עור (ראה ערוך השולחן, אורח חיים סימן י' סעיף ט').

לדעת חלק מן הראשונים, רק בגדי צמר או פשתן חייבים בציצית מדאורייתא. השולחן ערוך (סימן ט' סעיף א') קיבל דעה זו להלכה. עם זאת, הרמ"א על אתר משיג על פסק השולחן ערוך, ומורה לקבל את דעת רבים מן הראשונים, שלפיה כל הבגדים כולם חייבים בציצית. אמנם, גם לדעת השולחן ערוך, המחייב את כל הבגדים בציצית, בגד עור פטור מן הציצית, כמפורש בסוגייתינו.

על רקע הלכה זו, הפוטרת בגד עור מן הציצית, נתעוררו פוסקי הדור האחרון לבחון שאלה מעניינת, והיא: האם ניתן לייצר בגד לציצית מניילון או מחומרים סינטטיים אחרים. הייתרון בבגדים כאלה הוא, שניתן לעשות מהם רשת, שתמנע חום או הזעה של הלובש. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה, חלק א' סימן ב') נדרש לנושא, וקבע:

"נשאלתי אם יכול ללבוש בימי הקיץ החמים בגד של ד' כנפות לקיום מצות ציצית מהמינים ניילאן ורייען שנתחדשו בשנים אלו. והשבתי כי מסתבר לעניות דעתי כי מינים אלו פטורין מציצית ... כמו בגד של עור".

נימוקו המרכזי של הרב פיינשטיין הוא, שהגדרת בגד הינה דבר הנארג מחוטים. בגד עור עשוי מחתיכה אחת גדולה של עור, והיות שאריגה אינה שייכת בו, הוא פטור מן הציצית. הרב פיינשטיין מסביר, שגם בגד ניילון עשוי להיות מיוצר מחתיכה גדולה שאיננה זקוקה לאריגה, וזו הסיבה שהוא פטור מן הציצית.

הרב אליעזר יהודה ולדנברג (ציץ אליעזר, חלק י"ב סימן ג') מצטט את דברי הרב פיינשטיין ודוחה אותם. בתוך דבריו הוא מתמודד עם המורכבות בהתייחסות ההלכתית לניילון:

"מה שאין כן מינים אלה של ניילון וכדומה שאין להם הויה טבעית עצמית אלא מיוצרים בידי אדם מחומר גלמי והמה כחומר ביד היוצר באיזה צורה לייצרם ולהכשירם לתשמישם שמייעדים להם, בכן כגון דא יש מקום לומר שהדבר תלוי באיזה צורה שמייצרים אותם".

הרב ולדנברג עומד על הקושי בהתייחסות לחומרים הסינטטיים למיניהם: היות שכל יצירתם בהליך בלתי טבעי, לא ניתן להכליל לגביהם הכללה הלכתית, משום שבידי אדם לנהוג בהם בדרכים שונות ומשונות. ובכן, אם ביחס לעור קבענו שאין דרך לארוג ממנו חוטים, הרי שביחס לניילון, אין כל אפשרות לכלול הכללה כזו. ואמנם, הלכה למעשה קובע הרב ולדנברג בסיום תשובתו:

"מכל האמור נראה להלכה דהדעת נוטה דבגדי ניילאן והדומה להן חייבים בציצית ובפרט כשעשוים בדרך של אריגה, ואין ללבוש ארבע כנפות מהן מבלי שיטיל בהן ציצית. וקרוב גם לודאי שלא גרועים המה משאר מינים חוץ מצמר ופשתים ובפרט כשארוגים, אך לענין ברכה כדאי שלא לברך עליהם...".

אם כן, לפנינו מחלוקת הלכתית בין שניים מגדולי הפוסקים שבדור, אשר נובעת, כאמור, מן הספק המהותי בדינם של חומרים חדשים, ומן האפשרות לשייך אותם לקטגוריה הלכתית ברורה וחד משמעית. יש להעיר, כי גם בתחומים הלכתיים אחרים המתייחסים למציאות חדשה, מצאנו מחלוקת דומות, שעיקרן בשאלה העקרונית האם ניתן תמיד להתאים את המציאות החדשה לקטגוריות ההלכתיות הקבועות.

הרב אביהוד שורץ